חידת התגובה: מדיניות הכלה, או היעדר מדיניות בכלל?

בשבועות האחרונים אנו עדים לפעולות טרור בכלל הגזרות, ובראשן הפיגוע במגידו, ירי הרקטות מדרום לבנון ובימים האחרונים ירי של הג'יהאד האסלאמי (גא"פ) וחמאס מרצועת עזה. אירועים אלו מעידים על עלייה בתעוזה של כלל הארגונים, בחסות איראן, שנובעת גם מתוך חולשה פנימית ושחיקה מהותית של ההרתעה.

התגובה לירי גא"פ עוררה ביקורת קשה על מדיניות ההכלה שהובילה להחלטה על התקיפה האחרונה - פעולה שלא שינתה את המצב בשטח, ובוודאי לא החזירה את ההרתעה ברצועת עזה.

הרתעה תושג רק על ידי מבצע בחיכוך גבוה, הכולל סיכול בכירים ופגיעה קשה בבניין הכוח, בתשתיות וביכולות של הארגונים ברצועה.

מבצע כזה מביא איתו פגיעה לא רק באויב, אלא גם בנו, בחיי אדם ולא פחות - גם בחוסן הלאומי. לכן, החלטה לצאת למבצע צריכה לשקלל את כלל המשמעויות, ובעיקר צריכה להישען על מדיניות ביטחון לאומי באופן רחב ועל מדיניות ממוקדת של טיפול בארגוני הטרור - בעיקר חמאס.

למדינת ישראל אין תפיסת ביטחון לאומי מלבד זו של דוד בן־גוריון, וגם לא מדיניות לטיפול ברצועת עזה - בעיקר כי מיום הקמתה עסוקה הממשלה בנושאים אחרים, כמו הרפורמה המשפטית והניסיון לאחות את השבר הפנימי.

מדיניות ישראל יכולה להתוות תוכניות המבוססות על יוזמות עיתיות להשארת ארגוני הטרור ביכולת נמוכה עד לכיבוש הרצועה, מצב שללא ספק ישראל לא רוצה להגיע אליו. אך בהיעדר מדיניות ואסטרטגיה כלשהן, ישראל בעיקר מגיבה ולא יוזמת, לא פועלת מדינית ומייצרת מציאות של סבבים ו"טפטופים" - שקובעת מדיניות הכלה.

מערכת הביטחון, וצה"ל בראשה, יודעת לייצר ולהציע אסטרטגיה ומדיניות לאומית לדרג המדיני. הערכתי היא שכך עשתה בחודשים ובימים האחרונים, כך שבהחלט סביר שהתגובה האחרונה היתה רק שלב א' של תוכנית שתכליתה החזרת ההרתעה והשקט ליישובי הדרום.

הכותבת היא ראש אגף לוטר במל"ל לשעבר ואל"מ (מיל')