להקשיח עמדות: צריך לחזור למדיניות הממשלה הקודמת

גל הטרור של סוף השבוע חידד את הדילמה הביטחונית שבה נמצאת ישראל בשבוע החולף: מצד אחד, הצורך לפעול ולהגיב כדי לייצב הרתעה בכל החזיתות, מצד שני - הרצון שלא להתדרדר להסלמה לא רצויה שעלולה אף להוביל למלחמה רב־חזיתית.

בשתי החזיתות העיקריות, בלבנון ובעזה, הצליחה ישראל לייצב את המצב (נכון לאמש). לאחר מטחי הרקטות בערב פסח ובמהלך החג, ובעקבות התגובה הישראלית שבמהלכה הותקפו יעדי חמאס בלבנון וברצועה, השתרר שקט בשתיהן. אבל זה שקט מתעתע; כל אירוע חריג - בוודאי אם מקורו בהר הבית - עלול להבעיר מחדש את השטח, בעיקר כשברקע פועלת איראן ללא לאות לדרבן את כלל הגורמים שהיא מממנת ומפעילה להלום בישראל, כפי שבא לידי ביטוי אמש בירי הרקטות משטח סוריה לרמת הגולן.

קל יותר להעביר מסר בעזה

במערכת הביטחון טענו אתמול שחיזבאללה וממשלת לבנון לא היו בסוד שיגור עשרות הרקטות לגליל. זאת מציאות אפשרית, אבל מטרידה מאוד. משמעותה היא שהשלוחה הלבנונית של הארגון העזתי מסוגלת, ברצותה, להבעיר לא רק את הדרום אלא גם את הצפון, ולגרור את ישראל וחיזבאללה למערכה בניגוד לרצונן.

זה מחייב את שניהם לנסות ולמסד מנגנון א־פורמלי שימנע מהם להתדרדר למחוזות מסוכנים, אבל בה בעת - לאפשר לישראל לפגוע בחמאס לבנון כדי להרתיעו. לא ברור עד כמה זה אפשרי, בהיותו של חיזבאללה "מגן לבנון" המוצהר, אבל זה הכרחי כדי למנוע מהירי החד־פעמי שבוצע בחג להפוך לשגרה.

בעזה קל יותר לישראל להעביר מסרים. גם כאן נטען שלא חמאס הוא שביצע את הירי אלא ארגונים אחרים, אבל זה משנה פחות. חמאס הוא בעל הבית ברצועה ועליו לאכוף את השקט. נדמה שהתגובה הישראלית החריפה יחסית היתה אפקטיבית, אבל אסור שהיא תהיה חד־פעמית: על ישראל לחזור למדיניות של הממשלה הקודמת, לפיה יש תקיפת תגובה על כל שיגור. זה יגדיל את ההרתעה, ויעביר את דילמת הירי מישראל לעזה.

בשתי התגובות האלה - בלבנון ובעזה - לא דווח על נפגעים, ולא במקרה. ישראל נמנעה מכך במכוון, בידיעה שהרוגים יעוררו זעם בצד השני ויובילו כמעט בוודאות לתגובה, שתחייב תקיפה נוספת, וחוזר חלילה - עד להסלמה. היו מקרב חברי הקואליציה שהעבירו על כך ביקורת, אבל הם טועים: הנפיצות כעת כה גבוהה - ובאופן תקדימי גם החשש שהיא תתרחש בכמה חזיתות במקביל - שהיא מחייבת את ישראל לפעול באופן מדויק מתמיד כדי לא לאבד שליטה.

להפריד בין הזירות

את כאב הראש ימשיכו לספק גם בימים הקרובים הר הבית ויו"ש. הראשון ישוב מהיום להיות מוקד לעימותים, והמשטרה תידרש כתמיד לנהוג בשכל, בידיעה שאובדן שליטה (או נפגעים) עלולים להקרין הרבה מעבר לתחומי ההר. גם שטחי יו"ש יספקו אתגר משמעותי - הן מול הפעילות ההתקפית של השב"כ וצה"ל והן בהגנה על העורף - כשהאתגר הוא למנוע פיגועים קטלניים נוספים. זאת הסיבה שאתמול הוחלט לתגבר את המשטרה בחיילים סדירים שיפטרלו בערים המרכזיות, בניסיון להרתיע וגם כדי שיהיו כוח מענה מיידי.

המציאות המורכבת הזאת צפויה ללוות אותנו לפחות עד לאחר יום העצמאות בעוד כשבועיים וחצי. זאת תקופה ארוכה, שבה תידרש מערכת הביטחון למאמץ מיוחד כדי לסכל פיגועים, למנוע הסלמה ולהפריד בין הזירות. המאמץ הזה מחייב גם רגל מדינית והסברתית, שלוקות כרגע מאוד בחסר על רקע היחסים הקלוקלים עם הממשל בוושינגטון (וההתקררות ביחסים עם חלק ממדינות אירופה) והתפקוד החלקי ביותר של מערכי ההסברה הלאומיים.