רצף הפעולות האחרונות של צה"ל ומערכת הביטחון בצפון השומרון, משבש את יכולתם של גורמי הטרור המקומיים להוציא לפועל פיגועים ביו"ש ובתוככי-ישראל. הוא מכביד על יכולתם להתארגן ומאלץ אותם להפנות את עיקר הקשב והמשאבים מצידם לשמירה על חייהם ועל ביטחונם.
מכאן החשיבות לשמר את הרציפות ולהימנע מהפוגות שיאפשרו להם להתארגן. את זאת יודעים היטב גם נציגיה הבכירים של ישראל בועידה המדינית-ביטחונית בשארם א-שיח. ציפיותיהם של המשתתפים האחרים בועידה, כי צה"ל יצמצם את פעילותו בתקופת הרמדאן, מניחות כי בלי פעילות כזו השטח יהיה רגוע יותר. נכון יותר לקבוע כי בלי פעילות כזו גורמי הטרור יהיו פנויים יותר לרקום ולהניע את מזימותיהם. כך או אחרת, המציאות תאלץ את מערכת הביטחון לבחור בכל פעם בין המחיר של פעולותיה (התססת השטח) לבין מחיר ההימנעות מהן (פעילות טרור) ובעניין זה מוטב שלא לספק שום התחייבות.
האתגר הביטחוני בירושלים יועצם. הרמדאן כבר כאן ועמו גם תעמולת השקר המציגה את "אל אקצא בסכנה". ישראל תתקשה "לשכנע את המשוכנעים" וספק אם יש בידה לשכך את המתח, אך בהתנהלותה היא תוכל לפחות למנוע החמרה. נכון להטות אוזן לעמדת גורמי הביטחון ביחס לצורך לממש בעת הזו יוזמות חדשות בתחום האכיפה שעלולות לייצר מוקדי חיכוך, להוסיף שמן למדורה ולשאוב אליהן כוחות שיטור. אלה יהיו נחוצים יותר כיום כדי להשרות תחושת-ביטחון ברחבי העיר ולהגיב במהירות לכל אירוע שיתפתח.
באשר לרצועת-עזה, איומי החמאס מהימים האחרונים אינם בהכרח עדות לכך שההרתעה הישראלית נחלשה. את החמאס יש לדון לפי מעשיו. בעת הזו, אין לישראל עניין להיכנס לסבב-לחימה ברצועת עזה, אך אין לאפשר לחמאס לנצל זאת. כך גם ביחס לגרורות הטרור האחרות בעזה. סל האמצעים של ישראל מול חמאס, צריך לכלול צעדים שיפגעו באופן אישי בבכיריו מבלי להביא להתלקחות כוללת. השימוש בהם צריך להיעשות לא רק כתגובה אלא גם להרתעה ולמניעה.
דברים אלה נכונים גם ביחס לזירה הצפונית, בהמשך לחדירתו מלבנון של המחבל שהניח את המטען בצומת מגידו. בשום אופן אין להקל ראש באירוע הזה או באיומי "כוחות הגליל" אך גם לא נכון לראותם כסימן לאובדן ההרתעה. משלחיו של המחבל לא ממהרים ליטול אחריות ואם זה לא מפאת מבוכתם, אז זה כנראה עדות לרתיעתם. הצהרת שר הביטחון על כך שישראל תגיב, בהחלט במקומה. במקרה הזה, כדאי להעדיף את "איכות התגובה" על פני מהירותה.
"ישראל נשחקת" – זוהי הכותרת שערוץ "אלמיאדין" הלבנוני בחר לתת בשבוע שעבר למאמר על מצבה הפנימי של ישראל. תפקודה של מערכת הביטחון ופעולותיה בימים אלה מכניסים את דבריו לפרופורציות. לצד זאת, האתגרים הביטחוניים הניצבים בפניה מעצימים את דחיפות השגתו של פתרון- מוסכם, שיביא לסיום המשבר הפנימי .
הכותב משמש כראש מכון "משגב" לאסטרטגיה ציונית ולביטחון לאומי בירושלים. קודם לכן היה יועץ לביטחון לאומי וראש המל"ל וכיהן גם בצמרת השב"כ.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו