כשבוע חלף מאז הבחירות ובמערכת הביטחון נערכים לחילופים מהירים בלשכת שר הביטחון. בני גנץ, השר היוצא, כבר מקיים שיחות פרידה ונערך לפינוי הלשכה בהקדם. זהותו של שר הביטחון הבא טרם הוכרעה, אך מה שברור הוא שבפני השר הבא עומדים אתגרים ביטחוניים מורכבים מאוד, במיוחד תחת ממשלה שחלק מחבריה אינם מקובלים על הממשל האמריקני, ושחלקם הצהירו בעבר כי ההתנהלות של מערכת הביטחון אינה מקובלת עליהם בנושאים כמו הוראות הפתיחה באש.
הגרעין האיראני. האיום הראשון במעלה שיעסיק את שר הביטחון הבא הוא כמובן הגרעין האיראני. מאז עזב בנימין נתניהו את לשכת ראש הממשלה, שינה הממשל האמריקני של ג'ו ביידן את גישתו כלפי איראן, ובמקביל להקלה משמעותית בסנקציות על טהרן, הודיע כי בכוונתו לחתום בהקדם האפשרי על הסכם גרעין מחודש עימה.
גם מחליפיו של נתניהו, בנט, לפיד ושר הביטחון גנץ, לא אהבו את גישתו של ביידן בנוגע להסכם הגרעין, וסברו שהוא החזיר לאיראנים את כושר המיקוח דווקא בעת שהמשטר שם החל להרגיש היטב את השלכות הסנקציות. בניגוד לנתניהו בזמן ממשל ברק אובמה, ממשלת בנט־לפיד השתדלה מאוד שלא לנקוט גישה לעומתית כלפי ארה"ב בהקשר זה.
היחסים בין ישראל לבין ארה"ב חזקים הרבה יותר מיחסים פרסונליים בין נשיא לבין ראש ממשלה, אך בכל זאת, נדמה כי הדמוקרטים לא שוכחים לנתניהו את ידידותו העמוקה עם שנוא נפשם, דונאלד טראמפ, ואת הגישה המתריסה שאותה נקט כלפי הממשל הדמוקרטי הקודם, בראשות אובמה. לפיכך, נדמה כי אחת מהמשימות של שר הביטחון הבא, מי שלא יהיה, תהיה לנסות ולייצר קשרים טובים עם הממשל הדמוקרטי באופן שאולי ימתן את הקרירות שייתכן שתופגן כלפי נתניהו.
לגופו של עניין, חרף רצונו העז של ביידן לחתום על הסכם עם איראן, נכון לעת הזו החתימה מתעכבת, והטענה היא שהכדור נמצא בידיים של איראן. כרגע נדמה כי לאף אחד מהצדדים אין זמן לעסוק בכך, שכן איראן שקועה עד צוואר בגל המחאה מבית ששוטף את המדינה נוכח דיכוי זכויות הפרט של נשים, ואילו האמריקנים עסוקים בבחירות האמצע לקונגרס שיתקיימו היום.
בישראל מסתכלים בעיניים כלות בהתקדמות האיראנית לגרעין, ומלבד פעולות עלומות שמיוחסות למוסד, גם בצה"ל האיצו את ההכנות לתקיפת אתרי הגרעין באיראן. אלא שתחת נתניהו, הזניחה ישראל במשך שנים את הכנותיה לתקיפה אפשרית באיראן, ורק לאחר חילופי הממשל בוושינגטון, כשארה"ב הקלה את הלחץ הכלכלי על איראן וזו האיצה את ההעשרה הגרעינית, קיבל צה"ל הנחיה להוציא את התוכניות מהבוידעם ולהכין אופציה צבאית אמינה.
סוגיית תקיפה ישראלית באיראן ככל הנראה תהיה משמעותית מאוד בקדנציה של שר הביטחון הבא, ונדמה שהעיסוק בכך כבר החל, שכן בימים האחרונים צוטט ח"כ צחי הנגבי מוותיקי הליכוד כמי שסבור שנתניהו יחתור לתקיפה עצמאית של אתרי הגרעין באיראן. בהקשר זה נזכיר שלפני כעשור רק התנגדותם הנחרצת של כל ראשי מערכת הביטחון מנעה מנתניהו ומשר הביטחון דאז, אהוד ברק, לשגר את צה"ל לתקוף באיראן.
בחיל האוויר, באמ"ן, במוסד ובכל הגופים האמונים על כך אמנם עמלים בימים אלה על הכנת תוכנית צבאית לתקיפה, אך גורמים המעורים בפרטים סבורים כי היכולות הישראליות כיום מאוד מוגבלות אל מול פיזור ומיגון אתרי הגרעין ברחבי איראן, וחרף העובדה שבכל יום שעובר היכולות הישראליות משתפרות. מי שמצוי בפרטים טוען בשיחות סגורות כי קשה מאוד להאמין שמישהו אכן ישלח את צה"ל למשימה הזו.
מי שיצטרך לקבל את ההחלטה בנוגע להתנהלות הישראלית מול איראן הוא אמנם הקבינט המדיני־ביטחוני וראש הממשלה, אלא שאם לא תחול הפתעה פוליטית כלשהי, הקבינט צפוי להיות מורכב מאנשים בעלי ניסיון ביטחוני מועט מאוד, אם בכלל. בין שגלנט יקבל את תפקיד שר הביטחון ובין שלא, הוא צפוי להיות היחיד שהיה חלק מהמטה הכללי של צה"ל.
רמטכ"ל חדש. במקביל לחילופי שר הביטחון, גם הרמטכ"ל צפוי להתחלף בעוד כחודשיים. הרמטכ"ל הבא, האלוף הרצי הלוי, מונה ע"י גנץ, ורק נזכיר כי נתניהו ומקורביו ניסו לעשות הכל כדי לדחות את ההכרזה על המינוי עד לאחר הבחירות, אך לא הצליחו בכך.
הלוי, ראש השב"כ וראש המוסד עשויים למצוא עצמם במציאות מורכבת תחת ממשלה שחלק מחבריה עשויים לדרוש לשלוח את צה"ל לתקוף באיראן, או לקבוע כי צה"ל צריך לשנות את הוראות הפתיחה באש.
צבא היבשה. ואכן, אחד מהנושאים המרכזיים אשר מעסיקים בימים אלה את צה"ל הוא הטרור המשתולל ביהודה ושומרון. הפיגועים התכופים מחייבים את צה"ל להחזיק סדר כוחות גדול למדי באזור, עובדה שפוגעת באימוני הצבא הסדיר ובהכנותיו למלחמה. שר הביטחון הבא יצטרך לתת על כך את הדעת, במיוחד כאשר מצבו של צבא היבשה, איך נאמר, לא מזהיר.
סוגיית מוכנותו של צבא היבשה למלחמה צריכה לעמוד במקום גבוה מאוד בסדר העדיפויות של שר הביטחון הבא, שכן כידוע, בפעם הקודמת שבה צה"ל היה שקוע בשטחים פרצה מלחמת לבנון השנייה, וצבא היבשה הגיע אליה חלוד למדי. כרגע ההערכה הרווחת בצמרת מערכת הביטחון היא שחיזבאללה אינו מעוניין בעימות עם ישראל, אך כידוע, מלחמות בדרך כלל פורצות בהפתעה, וכבר נוכחנו בשנים האחרונות לדעת כי מדי פעם ישראל וארגון חיזבאללה מוצאים את עצמם קרובים לעימות.
עזה וסוריה. במניית האתגרים הביטחוניים העומדים בפני שר הביטחון החדש אי־אפשר שלא להזכיר את רצועת עזה השקטה יחסית מאז מבצע "עלות השחר" בקיץ האחרון (למעט רקטה אחת שנורתה לעבר ישראל בסוף השבוע האחרון לאחר חיסול פעיל הג'יהאד האסלמי ביו"ש). לכך יש להוסיף גם את המלחמה הישראלית נגד ההתבססות האיראנית בסוריה ובמרחבים נוספים, ואת היחסים המורכבים והעדינים של ישראל עם הרוסים, שחרף המלחמה באוקראינה, עדיין שקועים עמוק גם בסוריה ועלולים לאיים על חופש הפעולה הישראלי בצפון.
לכל אלה יש להוסיף אתגרים מורכבים לא פחות, בתחום יחסי צבא־חברה, כמו הירידה במוטיבציה של בני הנוער לשרת בקרבי והבריחה של אנשי הקבע מהצבא, שעשויה להשפיע על ביטחון ישראל בעתיד לא פחות מכל איום ביטחוני עכשווי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו