לשבור את הסולידריות הפלשתינית

חשוב להבין על מה מתנהל המאבק ברצועת עזה. לא על פתרון, כי אין פתרון. לא על הסדרה ארוכת טווח, כיוון שהתקוות לכוננה נכזבות חדשות לבקרים. אפילו לא על הרתעה מתמשכת, כי להרתעה בעזה חיי מדף קצרים. המאבק מתנהל על סולידריות ערבית ופלשתינית פעילה במאבק האלים נגד ישראל.

ישראל מנסה, ובדרך כלל מצליחה בסופו של תהליך מיוסר ומצטבר, לשבור את הסולידריות הזו ולבודד את הרדיקלים. כשהרדיקלים מבודדים, יכולה ישראל להתעלם מהם או להכותם בקלות יחסית. כשהם מצליחים לגרור לעימות גורמים מוסלמיים, ערביים ופלשתיניים אחרים, האיום גדל לאין שיעור, והמשאבים הדרושים כדי להתמודד עימו נגרעים מיעדים לאומיים אחרים. שבירת הסולידריות הכלל־ערבית מנעה קרוב לחמישים שנה מלחמה אזורית ואפשרה את שגשוגה של ישראל בדור האחרון ואת השתלבותה הברוכה כמעצמה אזורית חשובה.

בעזה מתנהל מאבק על שבירת הסולידריות האלימה בזירה הפלשתינית. מה שניסו חמאס ב"שומר החומות" והג'יהאד האסלאמי עכשיו הוא לגייס את ערביי הגדה, ירושלים וישראל למאבק הפלשתיני האלים והרדיקלי נגד המדינה היהודית. הם רצו להבטיח לעצמם את הנהגת העם הפלשתיני, בטענה שהם מגיני העם, מגיני ירושלים ומגיני אל־אקצא והאסלאם, המרתיעים את היהודים באמצעות האיום הרקטי על ערי ישראל.

ישלמו מחיר בלתי נסבל

הפלשתינים כמהים למנהיגות אלימה, המכאיבה ליהודים, הורגת ומשפילה אותם. אלה דמויות המופת היחידות של החברה הפגומה הזו. ישראל כמהה לשקט ומוכנה לספוג הרבה כדי להימנע מעימות. לו היתה ישראל נרתעת לאורך זמן מול משתוללי אל־אקצא, מול ארגוני הטרור בג'נין ומול הפורעים הערבים בערים המעורבות ובכבישי הנגב, היו חמאס והג'יהאד האסלאמי משיגים את מטרתם. ישראל בחרה הפעם, כראוי, שלא להתמכר ל"שקט" מזויף ולשבור בכוח את האסטרטגיה הזו. היהודים עלו להר הבית, מצעד הדגלים עבר בעיר העתיקה, מסע המעצרים של בכירי הטרור בגדה נמשך, מנהיגי טרור ברצועה חוסלו, וערביי ישראל הבינו שהפעם ייתקלו בעשרה גדודי מג"ב בערים המעורבות. לשון אחר: ישראל הוכיחה שמי שרוצה לגלות סולידריות אלימה עם ארגוני הטרור בעזה - ישלם מחיר בלתי נסבל. נשארו המנהיגים של ה"משותפת" המדקלמים סיסמאות נלעגות בשם ערכים נעלים הזרים להם. כדאי להניח להם לקשקש. ככל שייחשפו בעליבותם ובשקריהם הסדרתיים, כן ייטיב הציבור בישראל לבוז להם ולהתעלם מבכיינותם.

המאבק הזה הוא ארוך ולעיתים מתסכל. המאבק לא תם. מורשת "עלות השחר" תורמת לו נדבך נוסף, המתאפשר בזכות סולידריות אחרת - זו של החברה הישראלית.