ניצחון על האפס: מי שחושב שמשהו השתנה בעזה ביממות האחרונות - שיחשוב שוב

צירוף של נסיבות הוביל לכך שסבב הלחימה שנמצא על סף סיום היה המוצלח שישראל ניהלה בעזה מעולם. הג'יהאד האסלאמי ספג מכה קשה באופן חסר תקדים, ואילו ישראל סיימה את הסבב ללא נפגעים ועם נזק שולי בלבד.

אם להשתמש בהשאלה משפת הכדורגל, זה היה ניצחון על האפס. הג'יהאד האסלאמי איבד את שני מפקדיו הבכירים ברצועה - תייסיר ג'עברי וח'אלד מנסור - וכן נכסים רבים בתחום ייצור ואחסנת אמל"ח, מפקדות ומוצבים. מנגד, הארגון לא הצליח לגרום לפגיעה קשה בישראל, וגם לא הצליח לגרור ללחימה את חמאס, את ערביי ישראל ומזרח ירושלים ואת הזירה הצפונית, שהותירו אותו לבד במערכה.

מודיעין איכותי

להישג יוצא הדופן הזה יש לא מעט סיבות: הראשונה והעיקרית שבהן היא המודיעין האיכותי שסיפק שב"כ, ואפשר את שני החיסולים שהכריעו את המערכה. נדיר שמודיעין כזה מושג לגבי מפקדי טרור שחיים במשך שנים כמבוקשים, ומודעים לסכנות סביבם; נדיר עוד יותר שזה קורה במהלך מתיחות - ובמהלך הלחימה עצמה.

כאשר ראש השב"כ הציג ביום חמישי שעבר לדרג המדיני (שאישר) הזדמנות מבצעית לפגוע בג'עברי, הוא הפך את המגמה: ישראל עברה ממגננה להתקפה. המודיעין שסופק לגבי מנסור היה כבר הנוק־אאוט, שלאחריו היה ברור כי אם לא יקרה אירוע חריג - הסבב הוכרע. מכאן, זה כבר היה רק עניין של זמן עד שהמצרים גיבשו את הפסקת האש, שישראל רצתה בה לאחר שכל יעדיה במבצע הושגו.

חמאס - מחוץ למערכה

אחד היעדים האלה היה הותרת חמאס מחוץ למערכה. נראה כי הארגון הגדול ברצועה, והריבון בה, לא רצה לשלם מחיר (צבאי, כלכלי, אזרחי) על השיגעון של הג'יהאד האסלאמי, שהתחיל בכלל בגלל מעצר בשומרון. ייתכן גם שהיה לו אינטרס שישראל תטפל עבורו בכאב הראש המתמיד הזה, אם כי העניין ייבחן בעתיד: בתגובה הפנים־עזתית של חמאס לרקטה או לירי הבאים שיבצעו פעילים של הג'יהאד האסלאמי. במילים אחרות, ישראל העניקה לחמאס הזדמנות להעמיק את אחיזתו ברצועה, ולרסן את הארגון הקטן והקיצוני ממנו.

יעד נוסף הוא הפרדת גזרות בין הגדה לרצועה. בעקבות המכות שספג בעזה אמור הג'יהאד לחשוב בעתיד אלף פעמים אם הוא רוצה להשבית את העוטף על כל מעצר בגדה. זה לקח שאמור לעבור גם לחמאס, שגם הוא מנסה לערבב בין הגזרות. העובדה שזירת הפנים נותרה שקטה וגם הר הבית לא עורר מהומות - למרות העלייה ההמונית אתמול - היתה הצלחה משמעותית, שאמורה להרתיע את חמאס בעתיד.

פעילות מדויקת

להצלחת המבצע תרמה גם הפעילות המדויקת של חיל האוויר ופיקוד הדרום. מבצעים כאלה, בשטח קטן וצפוף כמו עזה, יכולים בקלות להסתבך בגלל טעויות טקטיות. העובדה שכל הפגיעות היו כירורגיות, ומספרם של הבלתי מעורבים שנפגעו היה קטן, סייעה להותיר את חמאס מחוץ למערכה וצמצמה את הביקורת הבינלאומית על ישראל. גם העובדה שהנפגעים האזרחים הפלשתינים היו תוצאה של ירי כושל של רקטות ששיגר הג'יהאד סייעה לחידוד המסר הישראלי שיש מי שנלחם בטרור, ומי שפועל כנגד אזרחים - בישראל וברצועה.

וארבע נקודות נוספות: הדרג המדיני שהצליח לפעול בסנכרון מלא ונטול מתחים בינו לבין עצמו ובינו לבין הדרגים הביטחוניים, וטאטא את כל ההבלים על חוסר כשירותו לקבל החלטות ביטחוניות; ההתנהגות האזרחית האחראית, שמנעה נפגעים מיותרים בעורף; ההסברה שפעלה ביעילות ובמהירות, והצליחה למקסם הישגים ולנטרל מוקשים; והתיווך המצרי שהוכח שוב כיעיל.

מבחן הזמן

כתמיד, הישגי המבצע ייבחנו בעתיד. גם אם במשך ההרתעה על הג'יהאד האסלאמי ועל החמאס, גם במהירות שבה יצליח הג'יהאד להשתקם, גם בריסון הפנים־עזתי וגם ביכולת לשמר את הפרדת הגזרות. אבל בשורה התחתונה, מי שחושב שמשהו שורשי, יסודי, השתנה בעזה ביממות האחרונות, יתבדה.