"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
פרשנות

הבעיה היא לא של צה"ל, אלא של כולנו

הירידה בנתונים משקפת את ההתייחסות לערך השירות בכלל, ויש לה היבטים נוספים כמו מוטיבציה לקצונה והתייצבות למילואים • ישראל תזדקק לכל אלה גם בעוד שנים רבות

, עודכן
0השמעה
מתגייסים בבקו"ם (למצולמים אין קשר לידיעה) , יוסי זליגר
מתגייסים בבקו"ם (למצולמים אין קשר לידיעה), צילום: יוסי זליגר

"איפה שירת בצה"ל?", פעם זאת היתה שאלה לגיטימית, שאלה שבה נפתחו כל ראיון עבודה, ולא מעט שיחות בין שני ישראלים. בעוונותינו, השאלה הזאת נשאלת פחות ופחות. יש שיגידו שהשאלה לא שוויונית או שהיא מנציחה קיפוח. שהרי מה יעשה ערבי שאינו מחויב לשרת, חרדי שקיבל פטור או אדם עם מוגבלות.

לאורך שנותיי כלובש מדי צה"ל, כשנשאלתי על ידי מנהלי בתי ספר: "מה הדרך להעלות את המוטיבציה לגיוס בקרב הנוער?", השבתי שעל כל איש חינוך לדאוג שכל אחד מתלמידיו יסייע ויתרום מעצמו לטובת זולתו ללא תמורה - לקשישה הבודדה בשכונה, לילדים חולי סרטן, לחבר המתקשה בלימודים או חברתית.

ורק אז, כשיפתחו דרך מחשבה ערכית ומוסרית, כזו שתוביל נתינה מעבר לטובתם האישית, אז כשיגיעו לשערי לשכת הגיוס כבר יהיה להם, ולנו, קל יותר להחליף ברגע אחד את הקשישה שסייעו לה או את החלש בכיתה, בשירות עבור המדינה כולה, שירות בצה"ל.

אם למישהו יש בעיה עם השאלה "איפה שירת בצה"ל?" אני מציע שבמקום זאת יתרגלו במקומות העבודה לשאול "כיצד תרמת?", מה עשית עבור המדינה והחברה בישראל. כאשר השאלה הזאת הולכת ונשחקת, יחד איתה הולך ונשחק חוסננו הלאומי. השאלה החשובה הזאת צריכה ללוות את כולנו, וחשוב מכך - התשובה עליה.

מתגייסים בבסיס קליטה ומיון // צילום: יוסי זליגר, צילום: יוסי זליגר

מה שעומד מנגד אלה ששכחו את חובתם, הוא הרוב הטוב, המשרתים בצה"ל וכאלה שאף שקיבלו פטור, נלחמים כדי להתגייס. כך, לדוגמה, המקרה מעורר ההשראה הבא: לפני כחודש הגיע אלי לכנסת חייל עם צרכים מיוחדים והביע תודה על שסייעתי לו במאבקו להתגייס. אותו בחור, על הרצף האוטיסטי, נפסל משירות לאחר הצו הראשון ואז פנה אלי. העליתי את הצורך במבחנים, והעניין טופל והוסדר גם הלאה. מקרה אחד מני רבים, שיש לשים עליו את האור במיוחד בשיח על מי שבוחר להשתמט.

חלק מהמשמעויות של הפתגם שהגיתי "עם בונה צבא, בונה עם", בנויות על המנגנון הטבעי שעליו נשען יסוד קיומה של מדינת ישראל - חוק שירות חובה. צה"ל נשען על שני מקורות עיקריים: תקציב וכוח אדם. את שני המקורות האלה מספקת לו המדינה, מאז ולתמיד. האם מישהו מעלה על דעתו שאם לצה"ל יחסר תקציב, הוא ישלח חיילים וחיילות לעבוד כדי להגדיל את התקציב? מובן שלא.

הגיוס לצה"ל הוא אתגר של החברה הישראלית, הרבה לפני שהוא אתגר של צה"ל. הירידה בנתונים משקפת את ההתייחסות לערך השירות בכלל, ויש לה היבטים נוספים כמו מוטיבציה לקצונה והתייצבות למילואים. בראייה עתידית, ישראל תזדקק לכל אלה גם בעוד שנים רבות.

אין ספק שקל להסתכל על הנתונים כבעיה של הצבא ולדרוש ממנו פתרונות, אבל זאת ממש לא בעיה של צה"ל. זאת בעיה שלי, של ילדינו ונכדינו. והפתרון נמצא בבתים שלנו, במערכת החינוך, אצל כל אחד ואחת מאיתנו.

הכותב הוא שר המודיעין, אלוף במילואים וכיהן בעבר בתפקיד ראש אכ"א

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר