"מי יודע כמה ילדים נפגעו?": תיבת הפנדורה של מעון הזוועת באריאל נפתחה

נעם הרלוי (31) מאריאל יושבת על הספה בביתה ומנסה למצוא את השיחות שקיימה עם נשות הצוות ממעון לוצ'יק באריאל. בהודעה אחת שהיא מצליחה לשחזר היא שואלת את אחת המטפלות מדוע בתה בת השנתיים חזרה היום עם שריטה עמוקה, באחרת סיפרה לצוות שהילדה מתעוררת בלילות בצרחות. הצוות מגיב בהתכתבויות ההן שבגן הכול בסדר, ושאולי מדובר בכאבי גדילה.

חשיפת פרשת ההתעללות הקשה במעון "לוצ'יק" באריאל והגשת כתבי האישום החמורים נגד הצוות פתחו תיבת פנדורה שמטלטלת עשרות משפחות. בעקבות התפוצצות הפרשה, הורים רבים שילדיהם היו במעון בשנה שעברה החלו לשחזר בחרדה הודעות ישנות, תמונות ושיחות עם הצוות, ולפרק אחד-אחד את סיפורי הכיסוי והתירוצים שקיבלו. ההסברים שנשמעו אז סבירים – מכאבי גדילה ועד נפילות תמימות מחפצים – מקבלים כעת משמעות מצמררת, ומציפים שאלה אחת שמנקרת בקרב כולם: מי יודע כמה ילדים נפגעו וחוו התעללות במעון הזוועות?

כפי שפורסם ב"היום", החשש הכבד שמא לא מדובר באירוע נקודתי אלא בשיטה מתמשכת רק התגבר לאחר שאחת המטפלות אמרה בחקירתה "זה הנוהל", כשהציגו לה החוקרים את תיעוד האלימות. כעת, הורים רבים – ובהם כאלה שילדיהם כבר עזבו את המעון – לא מסוגלים לעצום עין. הם דורשים מהמשטרה ומהפרקליטות לא להסתפק בתקופה המצומצמת שמופיעה בכתב האישום, אלא לפתוח בחקירה עמוקה. ללכת אחורה לבחון שעה-אחר-שעה את כל צילומי האבטחה שנשמרו, כדי לקבל תשובות על מה באמת עברו ילדיהם מאחורי הדלתות הסגורות.

דורשים את הרחבת החקירה

כתב האישום שהוגש ביום ראשון לבית המשפט המחוזי בלוד עוסק במעשים המיוחסים לצוות בין 1 בספטמבר ל־20 באוקטובר 2026. לפיכך, ולאור ההתפתחויות, הורים רבים שילדיהם היו במעון בשנה שעברה דורשים להרחיב את החקירה.

כזכור, הפרשה התפוצצה כשמדריכת חוג בעלי חיים שהגיעה למעון ראתה את אחת המטפלות מכניסה פעוט לחדר חשוך ונועלת אחריו את הדלת. היא פנתה למשטרה שפתחה בחקירה בתחילת אוקטובר, ובהמשך תפסו החוקרים בצו את מצלמות האבטחה במעון.

הם צפו ביותר מ־2,500 שעות צילום. החומר כולל תיעוד של יותר מ־60 ימי פעילות במעון, ובחקירה נבדקו גם חשדות נגד שלוש מטפלות נוספות. ההורים מבקשים לדעת מאילו חודשים נשמרו צילומים, מה מהם כבר נבדק והאם ילדיהם מופיעים בהם. הם רוצים לקבל תשובות גם על התקופה שבה ילדיהם היו במעון.

"חייבת לדעת מה קרה שם"

בתה של נעם שהתה בלוצ׳יק שנתיים. לפי המידע שבידיה, יש תיעוד מינואר. היא מבקשת שהחוקרים יעברו עליו שעה אחר שעה, כדי שתדע אם בתה נפגעה ואיך לעזור לה. היא חוששת שלא תדע מה קרה בשנה הראשונה של בתה במעון. ״אני לא ישנה בלילה מחוסר הוודאות הזה״, היא אומרת. ״אני חייבת לדעת מה קרה שם״.

בסוכות, כשבתה כבר הייתה בגן אחר, היא ביקשה לבקר במעון. הילדה ניגשה לאחת המטפלות וחיבקה אותה. המטפלת חיבקה אותה בחזרה. נעם נזכרת בחיבוק הזה כשהיא קוראת את כתב האישום. ״זה לא מתחבר, זה לא נתפס״. היא ובעלה ויתרו על הצהרון שתכננו לבתם. ״זה השבר הכי גדול שהיה לי אי פעם בבני אדם״, היא אומרת.

הן יושבות מולי, נעם ושתי אימהות נוספות, א' ו-ה', שמבקשות שלא להזדהות כדי לשמור על ילדיהם. במהלך הריאיון הטלפון של ה' מצלצל ממספר חסום. זו שיחה ממשרד החינוך, והיא מבקשת שיחזרו אליה. "אנחנו כל רגע מפחדים שזה יהיה מהפרקליטות", היא אומרת. בשנה שעברה הייתה בתה בקבוצת הקטנים, אצל שתי המטפלות שנאשמות כעת. היא עדיין מחכה שיגידו לה אם הילדה נראית בסרטונים מאותה תקופה.

מנהלת המעון נטליה קיסלבסקי והמטפלות דרינה חלופה ואנה פגלסקי מואשמות במאות מעשי תקיפה והתעללות. בין המעשים המיוחסים להן קשירה, חסימת דרכי נשימה והאכלה בכוח. הפרקליטות טוענת שקיסלבסקי תקפה פעוטות בעצמה, אפשרה למטפלות להמשיך במעשיהן והסתירה את המתרחש מההורים. 17 אישומים עוסקים במעשים כלפי 17 ילדים. באישום ה־18 טוענת הפרקליטות כי החשיפה החוזרת לאלימות כלפי ילדים אחרים הייתה כשלעצמה התעללות נפשית בכלל ילדי המעון.

"מה פספסנו?"

בדיוק כמו נעם, גם א' ו-ה' מספרות איך הן משחזרות את הימים ההם ומחפשות בהם סימנים. כשא' קראה את כתב האישום היא זיהתה את אחד התאריכים. זה היה יום ההסתגלות של בנה. מהתיאורים הבינה שחלק מהתקיפות המיוחסות לצוות אירעו בזמן שהייתה איתו במעון. "לא ראיתי כלום, לא שמעתי כלום", היא אומרת.

לפני שהכניסה את בנה למעון, א׳ בדקה אם הוא מפוקח, עברה על המלצות של אנשים שהכירה והשתתפה במפגשים מקוונים על סימני אזהרה. עם מנהלת המעון היא ניהלה שיחות לבביות על חינוך. אחרי שנפתחה החקירה זומנה למשטרה כדי לזהות את אחת המטפלות. לדבריה, בנה נראה בתיעוד. ״אני כל הזמן תוהה לעצמי אם באמת היה משהו שפספסתי״.

ה׳ זוכרת את ההודעה שהמנהלת שלחה באחד הבקרים. אחת המטפלות בחקירה, קבוצת הקטנים תיסגר לאותו יום וקבוצת הבוגרים תמשיך כרגיל. ה׳ הביאה את בתה בשמונה והלכה לעבודה. כעבור כשעתיים, כשהחלו לרוץ שמועות בקבוצת ההורים, חזרה לקחת אותה. בתה נהגה להיכנס למעון בשמחה, ולפעמים כשבאו לאסוף אותה עוד רצה בחצר ולא רצתה ללכת הביתה.

״מה פספסנו? איך לא ראינו את זה?״, שאלה ה׳ כשהגיעה למסור עדות במשטרה. ״אתם לא יכולתם לדעת״, היא משחזרת את תשובת החוקרת. אחרי חשיפת הפרשה שקלה להתפטר ולהישאר עם בתה בבית. ״לי בעצמי יש רגשות אשם כל הזמן״.

גם בתגובות לכתבות א׳ רואה אנשים ששואלים איך ההורים לא הבחינו. בנה היה במעון פחות מחודש. היא שואלת איך אפשר לזהות שינוי בהתנהגות של ילד בימים שבהם הוא עוד מסתגל למסגרת.

דרישה לביקורי פתע

באחד המקרים המתוארים בכתב האישום, פעוטה ניסתה להשתחרר בזמן שמטפלת חסמה את דרכי נשימתה. לפי הנטען, המטפלת המשיכה במשך כשתי דקות, ובאותו זמן שוחחה עם מטפלת אחרת.
נעם מספרת מה נשמע בהקלטות שעשו ההורים במעון. ״שמעו אותן מדברות ביניהן, שמעו שיח רגיל, בכי רגיל, שתיקות״. מי ששמע את ההקלטות, לדבריה, התקשה לזהות שמשהו חריג קורה.
מעון לוצ׳יק פעל ברישיון ובפיקוח משרד החינוך. חלק גדול מהכעס של ההורים מופנה עכשיו לפיקוח על המעון. הם רוצים לדעת אילו בדיקות נערכו לפני שניתן הרישיון, ומי הגיע לראות איך נראה יום רגיל במעון. לפי עיריית אריאל, הביקור האחרון של מפקחת המשרד במעון נערך במאי.

״לא ייתכן שכל פעם שהגיעה מפקחת, הם ידעו על כך מראש״, אומרת א׳, שדורשת ביקורי פתע בשעות הפעילות. ״לא ייתכן שפעם אחת לא שקלו לפתוח מצלמה, לראות אפילו קטעים אקראיים״. היא מבקשת שבדיקות מדגמיות של הצילומים יהיו חלק מהפיקוח.

בדוח שפורסם ביוני מצא מבקר המדינה שמשרד החינוך לא קבע תדירות מחייבת לביקורי מפקחות. בבדיקה בשלושה מחוזות נמצא שבכ־14% מהמעונות לא התקיים אף ביקור פיקוח בשנת הלימודים 2023–2024.

א׳ שוקלת מסגרת בעיר אחרת שבה תוכל לצפות בנעשה בשידור חי. גם אז, היא אומרת, לא תוכל לעקוב אחר המסך כל היום. בינתיים בנה נשאר איתה. ״קיבלתי החלטה שכל עוד הוא לא מדבר, זו לא אופציה בכלל״.

את הכאב של ההורים, החשש והטראומה אפשר היה לראות ברגע אחד כאשר במהלך הריאיון בנה של א׳ מתחיל לבכות. היא עוצרת באמצע המשפט וקמה אליו מיד. ״הכול בסדר, אני פה״, היא אומרת לו ומנסה להרגיע אותו. ״אתה רואה שאני פה?״.