"אני לא יכול לנשום": הוכה בידי שוטר ומת לפני הרשעתו

"אני לא יכול לנשום", התחנן מוחמד מג'אדלה בן ה-22, בזמן ששכב על הקרקע ושוטר שהפיל אותו המשיך להפעיל כלפיו כוח. האירוע, שהחל בדו"ח תנועה בסך 500 שקלים ובקללות שהטיח הצעיר בשוטר אדם עותמאן, הסתיים בתקיפה אלימה שתועדה במצלמות הגוף. כעת הורשע עותמאן בתקיפה הגורמת חבלה של ממש, לאחר שבית המשפט דחה את טענתו כי חש מאוים וקבע שפעל מתוך עלבון וכעס. מג'אדלה עצמו לא זכה לראות את ההרשעה: כחודשיים לאחר התקיפה נהרג בתאונת דרכים.

האירוע התרחש ב-31 באוגוסט 2022, כאשר מג'אדלה נסע בכביש 9 לכיוון באקה אל-גרבייה. באותה עת סיירו באזור עותמאן ושותפו לניידת, השוטר נימר גדיר. השניים הבחינו ברכבו של מג'אדלה, שלטענתם נסע בחוסר זהירות, והורו לו לעצור. בהמשך התבקש הצעיר להתקדם לתחנת אוטובוס סמוכה, שם החלו השוטרים לרשום לו דו"ח תנועה.

אלא שהאירוע, שהחל כבדיקת תנועה שגרתית, הידרדר במהירות. לאחר כעשר דקות המתנה התברר כי המדפסת בניידת אינה פועלת, ועותמאן יצא להסביר למג'אדלה כי הדו"ח יישלח אליו בדואר, או שיוכל לאסוף אותו מתחנת המשטרה. הצעיר, שכעס על הדו"ח, החל לצלם את השוטר בטלפון הנייד שלו. בין השניים התפתח ויכוח, שבמהלכו קילל מג'אדלה את עותמאן.

על פי כתב האישום, בשלב מסוים תפס עותמאן את מג'אדלה בצווארו, דחף אותו, הכה אותו באגרוף בפלג גופו העליון והפיל אותו לקרקע. גם כשהצעיר שכב על הרצפה וכיסה את פניו בידיו, המשיך השוטר להפעיל כלפיו כוח, השעין עליו את ברכו והכה אותו בפניו. לאחר מכן אזקו שני השוטרים את מג'אדלה והובילו אותו לניידת.

כתוצאה מהתקיפה נגרמו לצעיר חבלות בפניו ובצווארו, שטפי דם בעיניים, נפיחות בעפעפיים, טשטוש ראייה וחבלות בברכיים. בהמשך נזקק גם לטיפול נפשי, לאחר שסבל מתסמינים של הפרעת דחק פוסט-טראומטית, חרדה, קשיי שינה וקשיים בוויסות הרגשי.

המצלמות חשפו את העימות

במחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) טענו כי הראיות, ובראשן הסרטונים ממצלמות הגוף של שני השוטרים, מוכיחות כי עותמאן הוא שיזם את התקיפה, אף שמג'אדלה ניסה להתרחק ממנו. לטענת התביעה, גם לאחר שהצעיר הופל לקרקע ולא התנגד, המשיך השוטר להפעיל כלפיו כוח. עוד נטען כי גרסתו של עותמאן הייתה מתחמקת ולא תאמה את התיעוד המצולם.

מנגד, סנגורו של עותמאן ביקש לזכותו וטען כי עצם השימוש בכוח במהלך פעילות אכיפה אינו מהווה עבירה פלילית. לדבריו, השוטר חש בסכנה בעקבות התנהגותו של מג'אדלה, התקרבותו אליו, הקללות שהשמיע ותנועות גופו. ההגנה טענה כי מדובר היה בשימוש בכוח סביר, שנועד למנוע תקיפה ולאפשר את מעצרו של הצעיר.

עוד טענה ההגנה כי שותפו של עותמאן לניידת לא ראה את תחילת העימות, ולכן לא יכול היה לקבוע מי יזם את המגע הפיזי. בנוסף נטען כי הסרטונים אינם מוכיחים באופן חד-משמעי שהשוטר הכה את מג'אדלה באגרופים, וכי החבלות עשויות היו להיגרם במהלך הנפילה והמאבק על הקרקע.

עותמאן עצמו טען בעדותו כי חש מאוים מהצעיר, שלדבריו היה גדול ממנו בממדיו. הוא אף תיאר אותו כמי שהיה גדול ממנו פי שניים, אולם במהלך המשפט התברר כי הפרש הגובה ביניהם עמד על ארבעה סנטימטרים בלבד. השוטר טען כי חשש שמג'אדלה יתקוף אותו, ואף העלה אפשרות שהיה חמוש בנשק.

אלא שהשופטת דחתה את גרסתו. בהכרעת הדין ציינה כי בחקירתו במח"ש אישר עותמאן מספר פעמים שהשתמש באגרופים במהלך העימות, אך בבית המשפט שינה את גרסתו וטען כי רק הדף את הצעיר באמצעות ידיים סגורות.

אחת הראיות המרכזיות הייתה התיעוד ממצלמות הגוף. בסרטון נשמע מג'אדלה אומר לשוטר: "אל תיגע בי אל תתקרב אליי. אל תתקרב אליי אני רציתי להתנהג איתך בכבוד מההתחלה אבל אתה מזדיין אין לך כבוד". מיד לאחר מכן נראה עותמאן תופס אותו בצווארו, ובמהלך התקיפה נשמע שואל אותו: "את מי אתה מקלל?".

בהמשך, כשמג'אדלה כבר שכב על הקרקע, נשמע שותפו של עותמאן קורא לעברו שלא יתנגד, והצעיר משיב: "אני לא מתנגד". בתיעוד נוסף נשמע מג'אדלה אומר כי אינו יכול לנשום ומבקש מהשוטרים להוריד ממנו את הרגל. לאחר מכן הוא נשמע שואל את השוטר השני: "בשביל מה התקיפה? בשביל מה הוא מרביץ לי ואני על הרצפה".

"פעל מתוך עלבון וכעס"

אביו של הצעיר, סלים מג'אדלה, העיד בבית המשפט כי לאחר שבנו לא שב מעבודתו כשליח ולא ענה לשיחות הטלפון, החל לחפש אחריו עד שהגיע לתחנת המשטרה בבאקה אל-גרבייה. לדבריו, רק בסביבות השעה 2:40 לפנות בוקר שוחרר בנו מהתחנה, ואז הבחין בחבלות הקשות שנגרמו לו. האב לקח אותו לבית החולים הלל יפה, שם נבדק וטופל.

בעדותו תיאר האב גם את מצבו הנפשי של בנו בעקבות התקיפה ואת הטיפולים שנזקק להם. אלא שכחודשיים לאחר האירוע נהרג מג'אדלה בתאונת דרכים, בעת שרכב על קטנוע שאביו רכש עבורו לבקשתו. בעקבות מותו לא יכול היה להעיד במשפטו של השוטר.

השופטת העניקה משקל משמעותי לעדות האב וקבעה כי הייתה עקבית ואמינה. היא ציינה כי אף שמג'אדלה לא יכול היה להעיד בשל מותו, הדברים שסיפר לאביו מיד לאחר שחרורו מהמשטרה קבילים כראיה, ונתמכים בסרטוני מצלמות הגוף ובתיעוד הרפואי.

בהכרעת הדין מתחה השופטת ביקורת חריפה על גרסת השוטר וקבעה: "אינני נותנת אמון בגרסתו של הנאשם, ואינני מאמינה לו כי חש סכנה בעת האירוע. התרשמתי מהצפייה בסרטון כי הנאשם פעל מתוך עלבון וכעס ולא מתוך תחושת סכנה".

עוד קבעה השופטת כי גם אם עותמאן סבר שהצעיר ביצע עבירה של העלבת עובד ציבור, הדבר לא הצדיק את מעצרו או עיכובו, שכן פרטיו כבר היו ידועים למשטרה וניתן היה לזמנו לחקירה בהמשך. השופטת הדגישה כי השוטר לא הודיע למג'אדלה שהוא מעוכב או עצור, אלא תקף אותו מיד לאחר ששמע את הקללות. לדבריה, השימוש בכוח לא נועד לבצע מעצר חוקי, אלא היה תגובה לדברים שהשמיע הצעיר.

באשר למכות האגרוף, השופטת הבהירה כי לא ניתן לקבוע מהסרטונים בלבד, באופן חד-משמעי, אם עותמאן הכה את מג'אדלה באגרופים בעודו על הקרקע. עם זאת, לאחר שבחנה את מכלול הראיות, ובהן הדברים שמסר הצעיר לאביו, התיעוד המצולם והמסמכים הרפואיים, קבעה כי השוטר אכן הכה אותו גם באגרופים, אף שלא ניתן לקבוע את מספר המכות המדויק.

בסופו של דבר קבעה השופטת כי עותמאן הפעיל כוח שלא כדין, ללא הצדקה וללא עילת מעצר, וכי התקיפה גרמה למג'אדלה חבלות גופניות ופגיעה נפשית שהצריכה טיפול. בהתאם לכך הרשיעה אותו בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש.