״אנחנו לא כאן לטקס פרסי המניאקים״, אמרה עורכת הדין דיאנה פול לחבר המושבעים במנהטן. זו הייתה אחת הטקטיקות שלה להגן על הישראלי טל אלכסנדר ועל אורח החיים שלו ושל אֶחיו. ההתנהלות שלהם הייתה גסה, יהירה ומעוררת סלידה, הודתה – אך הוסיפה כי סלידה אינה הוכחה לעבירה פלילית.
האמירה הזו מדגימה את קו ההגנה שנפרש לאורך המשפט: הסנגורים היו מוכנים שהמושבעים יחשבו על האחים דברים קשים, כל עוד לא יקבעו שהם עבריינים. מול עדויות על סימום, אונס ותקיפה מינית, הם דיברו על חיי מין פרועים בהסכמה, נשים שהתחרטו ומפגשים שהתביעה ניסתה להציג כסחר בבני אדם.
ב-9 במרץ 2026 הרשיע חבר המושבעים את שלושת האחים – טל, אורן ואלון אלכסנדר – בעבירות מין, ובהן קשירת קשר לביצוע סחר בבני אדם למטרות מין. לפי הודעת משרד המשפטים האמריקאי, ההכרעה התקבלה פה אחד.
עד אז, שמם של האחים היה מזוהה בעיקר עם כסף ונדל״ן. הם גדלו במשפחה אמידה בבל הרבור שבדרום פלורידה, בבית על קו המים, ולמדו בתיכון מייקל מ׳ קרופ. טל (40) הוא האח הבכור; אורן ואלון (39) תאומים. בבגרותם פנו טל ואורן לתיווך נדל״ן, ואלון השתלב בעסקי האבטחה המשפחתיים.
טל ואורן בנו את מעמדם בחברת Douglas Elliman. פעילותם התפרשה על ניו יורק, דרום פלורידה, ההמפטונס ואספן – אזורים שבהם נכסים יקרים, חופשות יוקרתיות וקשרים חברתיים נפגשים. ב-2022 עזבו את החברה והקימו עם שותפים את Official, חברת תיווך לשוק היוקרה. בעת הקמתה מסרו האחים כי סגרו בשנה הקודמת עסקאות בהיקף של יותר מ-1.8 מיליארד דולר.
אותה גישה לעולם של כסף, מסיבות ונסיעות עמדה בהמשך במרכז התיק נגדם. התביעה טענה שהעושר והמעמד שימשו אותם ליצירת הזדמנויות לפגיעה מינית: הזמנה לחופשה, טיסה או אירוע פרטי הייתה, לפי גרסתה, הדרך להביא נשים למקומות שבהם יכלו האחים לתקוף אותן.
ב-11 בדצמבר 2024 נעצרו שלושת האחים בדרום פלורידה, ומשרד המשפטים האמריקאי הודיע על כתב אישום פדרלי שהוגש במנהטן, בעקבות חקירת כוח משימה משותף של ה-FBI ומשטרת ניו יורק. לשלושתם יוחסו קשירת קשר לסחר למטרות מין וסחר למטרות מין באמצעות כוח, מרמה או כפייה. התיק הועבר לשופטת הפדרלית ולרי א׳ קפרוני.
כתב האישום תיאר מנגנון שחזר על עצמו לאורך שנים: איתור נשים ברשתות חברתיות, באפליקציות הכרויות, במפגשים אישיים ובאמצעות מארגני מסיבות; הבטחות לחוויות יוקרתיות; ובהמשך פגיעות מיניות. בחלק מהמקרים, לפי התביעה, השתתפו בתקיפות כמה גברים. עוד נטען שנשים הוחזקו בכוח ושבקשותיהן להפסיק לא נענו.
התביעה טענה גם שבחלק מהאירועים הוכנסו סמים למשקאות ללא ידיעת הנשים. המסמכים תיארו נשים שהתקשו לנוע ולדבר, לא זכרו את האירועים ולא היו מסוגלות להתנגד או להימלט. אלו היו טענות האישום שהובאו לבירור בבית המשפט. האחים כפרו באשמה.
ב-27 בינואר 2026, בהצהרות הפתיחה במשפט, התחדד הפער בין שתי הגרסאות: התביעה הציגה את האחים כמי שהסתתרו מאחורי תדמית של בליינים כדי לפגוע בנשים; לעומת זאת, עורכת הדין טני גרגוס, שייצגה את אורן, הציגה אותם כצעירים מצליחים ויהירים שרדפו אחרי נשים וקיימו איתן יחסים בהסכמה. ״זה לא סחר. אלה דייטים. אלה סטוצים״, אמרה למושבעים. היא טענה שהמתלוננות מונעות מבושה, מחרטה או מכסף.
לטענת התובעים, הם זיהו לפחות 70 נשים ונערות שנאנסו או הותקפו מינית בידי אחד האחים לפחות. במהלך המשפט העידו 11 מהן. שמונה מהן טענו כי סוממו. ההגנה ניסתה לערער על מהימנות העדויות ועל המסקנות שהתביעה ביקשה להסיק מהן ע"י בחינת סתירות בזיכרונותיהן של העדות, התנהלותן לפני האירועים ואחריהם והפנייה של חלקן לתביעות אזרחיות. ״עצם העובדה שמישהי בוכה על דוכן העדים לא הופכת את הדברים לאמת״, אמר בסיכומיו הווארד סרבניק, סנגורו של אלון. לטענתו, התביעה לא הציגה את הראיות הנדרשות להרשעה.
לצד הכחשת התקיפות, ההגנה העלתה גם טענה משפטית ממוקדת: תיאור קשה של מפגש מיני אינו מוכיח עבירת הסחר למטרות מין. פול טענה שהתביעה לא הוכיחה שהצעות הנסיעה והאירוח ניתנו מתוך כוונה מוקדמת לכפות יחסי מין, או שהייתה זיקה מהסוג הנדרש בחוק בין דבר בעל ערך לבין המעשה המיני.
מארק אגניפילו, שייצג את אורן, טען בסיכומיו שאורח החיים של האחים והמרדף שלהם אחרי מין הותירו נשים פגועות וכועסות, ושזה מקורו האמיתי של התיק. הוא המשיך להכחיש שהאחים סיממו נשים או אנסו אותן, וביקש מהמושבעים לזכות אותם.
ב-9 במרץ הסתיים המשפט בהרשעה בכל סעיפי האישום שנותרו להכרעת המושבעים. לצד עבירות הסחר וקשירת הקשר, ההרשעות כללו עבירות נוספות בהתאם לחלקו של כל אח: אלון וטל הורשעו גם בסחר למטרות מין בקטינה, ואורן הורשע בניצול מיני של קטינה במקרה שכלל צילום.
גם לאחר ההרשעה המשיכו עורכי הדין להציג את התנהלות האחים דרך חיי הדייטים שלהם. בדיווח של NBC על מסמך ההגנה לקראת גזר הדין נכתב שהסנגורים תיארו אותם כתחרותיים בכל הנוגע לנשים, וכתבו שהתנהגותם הייתה לעיתים ״חסרת רגישות כלפי רגשותיהן של נשים״. לצד זאת, הם המשיכו להכחיש אונס ותקיפה מינית.
ההבחנה הזאת חשובה להבנת הטענה: ההגנה לא הודתה באונס, למרות ההרשעה. היא ביקשה לתאר התנהגות פוגענית ברמה הבין-אישית, אך לא ברמה פלילית. באותו מסמך ביקשו הסנגורים עונש של 15 שנות מאסר לכל אחד. הסנגורים הזכירו גם כי האחים אבות לילדים צעירים וביקשו להתחשב בחיי המשפחה שלהם. הם ביקשו להמליץ על כליאתם יחד, בטענה שהתמיכה ההדדית חיונית לביטחונם ולמצבם הנפשי.
התביעה ביקשה מאסר עולם.
ביום הבחירות (מחרתיים) צפויה קפרוני לגזור את עונשם. האחים מוסיפים לטעון לחפותם, אך הרשעתם עומדת בעינה. בשלב הזה, אחרי שהסנגורים ניסו לשכנע את המושבעים להפריד בין יהירות לעבריינות, המחלוקת עברה לשאלה אחרת: כמה שנים בכלא ייגזרו על המעשים שבהם הורשעו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו