תושב תל אביב, בן 60, הואשם כי חזר לביתו שיכור, איים על אשתו כי ירצח אותה ולאחר מכן יתאבד, וניגש לארון שממנו הוציא, לפי כתב האישום, שקית ובה סכיני שחיטה.
אלא שבסופו של המשפט התמונה הראייתית נראתה אחרת לגמרי: בית משפט השלום בתל אביב זיכה אותו מעבירת איומים, וקבע כי החקירה ערבבה בין שני אירועים שונים וכי נותר ספק סביר באשמתו.
איים לרצוח את אשתו ולהתאבד
ברקע הפרשה עמדו שני אירועים נפרדים שהתרחשו בהפרש של שבוע בדיוק, כאשר כתב האישום הוגש בגין האירוע הראשון בלבד. בשלב מסוים נכנס הנאשם לחדר השינה, נשכב לצד אשתו ואיים, כך נטען, לרצוח אותה ולהתאבד. בהמשך, לפי האישום, הוציא מהארון שקית ובה סכיני שחיטה, והאישה לקחה מידיו את הסכינים וביקשה מהילדים להזמין משטרה.
בבית המשפט העידה האישה באמצעות מתורגמן לאמהרית. היא תיארה נישואים ארוכים וטובים עוד מאז חיו באתיופיה ואמרה על מערכת היחסים: "כשהיינו בכפר היינו חיים טוב, גם כשעלינו לארץ... יום רע, איך להגיד את זה? מעידה חד פעמית, יום אחד נפלנו, זה מה שקרה".
האישה העידה כי בעלה אכן אמר לה "אני אהרוג אותך ואני אמות", אך מסרה גרסה שלפיה היה שיכור ו"לא עשה שום דבר". גם באשר לסכינים תיארה תמונה שונה מזו שהופיעה באישום: לדבריה, בעלה ביקש להוציא נעליים מהארון, והשקית שבה היו הסכינים נפלה. בהמשך אמרה: "הוא לא משך את השקית... הוא לא חשב על זה, הוא היה שתוי".
בנם של בני הזוג סיפר כי אביו הגיע הביתה שיכור והדברים נאמרו בהשפעת אלכוהול. בשיחה למוקד 100 נשמע הבן אומר: "אבא שלי מאיים לרצוח את אמא שלי הוא השתגע", אך כשנשאל אם אביו מחזיק דבר מה בידו השיב: "לא מחזיק כלום הוא שיכור תבואו". גם בתם העידה כי התעוררה לקול צעקות וקללות, ורק לאחר שרוענן זיכרונה אישרה כי שמעה אותו אומר לאמה שיהרוג אותה ואז את עצמו, אך התקשתה לשחזר במדויק את האירוע. סייר המשטרה ציין בדוח הפעולה כי הדיווח התמקד באיומים להכות ולא באיום לרצוח, ולא היו סימני אלימות על האישה.
בחייקרו במשטרה אישר הנאשם כי היה עצבני בשל בנו הצעיר וכי איים להכותו, ואמר: "טעיתי סליחה באמת את צודקת". כשנשאל אם התכוון להרים ידיים השיב: "לא לא לא".
ההגנה, באמצעות עו"ד ענבר קינן, טענה לשכרות קשה, היעדר יסוד נפשי ותקלות קשות בחקירה. הנאשם עצמו העיד: "אני לא זוכר מה היה... מה עשיתי". כשעומת עם האיום אמר: "אני לא מכחיש. אני הייתי שתוי. אני לא זוכר, אני הייתי שתוי", ובחקירה החוזרת הוסיף לגבי כוונה לפגוע באשתו: "חס וחלילה". מנגד, התביעה ביקשה לטעון כי הנאשם לא היה בשכרות מוחלטת והתמצא בדרכו לבית.
השופט אבינור קבע כי הקשיים הראייתיים עמוקים משאלת השכרות, וכי ערבוב שני האירועים בחקירה יצר "מצב ראייתי כמעט אבסורדי". השופט הצביע על כך שהוצגו שלוש גרסאות שונות לחלוטין לגבי האיומים, וכי בנוגע לסכינים "אין לפניי בדל של ראיה" המקשר את הוצאתן לאיומים.
בסיכום הכרעת הדין קבע השופט כי "כאשר מובאות לפני בית המשפט מספר גרסאות לגבי איומים, לא ניתן ליצור מעין 'אירוע מלאכותי' שבו נאמרו דברי איום כאלה או אחרים, מבלי עיגון ראייתי מספק".
השופט חתם את הכרעת הדין באמירה נוקבת על רף ההרשעה בפלילים: "על מנת להרשיע אדם בפלילים אין די בקביעה כללית-ערטילאית כי 'קרה משהו, מתישהו', אלא יש צורך בקביעה עובדתית קונקרטית, על בסיס ראיות קבילות ומהימנות" - וזיכה את הנאשם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו