בבית משפט השלום בבאר שבע מתקיימת היום (חמישי) עדותה של סבאח עבד א-סלאם (צבאח הנייה), אחותו של ראש הלשכה המדינית של חמאס שחוסל, הנאשמת בעבירות של הסתה ושליחת תכנים אסורים. לשאלה הישירה של בית המשפט והסניגור על האישומים המיוחסים לה, השיבה החד-משמעית: "אף פעם".
עבד א-סלאם, המתגוררת בשכונה 26 בתל שבע יחד עם ילדיה, נכדיה וניניה, סך הכול כ-30 נפשות המאכלסים שני בניינים, סיפרה כי גדלה בעזה ולא למדה מעולם בבית ספר. לדבריה, היא סובלת מאנאלפבתיות ואינה יודעת לקרוא או לכתוב.
במענה לשאלות בנוגע לשימוש בטלפון הנייד שלה שעמד במרכז החקירה, הבהירה כי המכשיר אינו אישי אלא משמש את כלל דיירי הבית: "כל מי שגר בבית משתמש בו לפי הצורך, כל הילדים בבית משחקים בטלפון". בנוגע להתנהלותה בוואצאפ, הסבירה כי אינה מסוגלת לקרוא הודעות נכנסות כדוגמת "בוקר טוב", ולכן היא מבקשת מבני הבית לסייע לה בפענוח הטקסט. כאשר היא מעוניינת לשלוח הודעה משל עצמה, היא מכתיבה אותה לבנותיה ולילדיה כדי שיבצעו את הפעולה עבורה.
במהלך הדיון הוצג בבית המשפט מכשיר ייעודי שבאמצעותו היא נוהגת לקרוא בספר הקוראן. בעזרת הדגמה חזותית הראו הנוכחים כיצד עבד א-סלאם מניחה עט אלקטרוני על מספר הפסוק המבוקש והמכשיר משמיע את הטקסט בקול רם, כאשר תפקידה מתמצה בלחיצה על כפתורי המכשיר.
היא התייחסה גם לרגע מעצרה, וציינה כי כוחות משטרה פשטו על הבית בשעה 06:00 בבוקר, בעת ששישה ילדים ישנו יחד באותו החדר. לדבריה, השוטרים אספו את כל הטלפונים שהיו במקום, כולל מכשיר שהיה מונח ליד בתה בזמן שישנה ושיחקה בו.
בהתייחס למבנה המגורים המשפחתי בתל שבע, ציינה עבד א-סלאם כי היא מתגוררת בקומה הראשונה של בניין בן ארבע קומות, יחד עם בנה ושישה מילדיו בדירה הכוללת שלושה עד ארבעה חדרי שינה. לדבריה, במרתף הבניין מתגורר בן נוסף ובקומות העליונות שוכנים קרובי משפחה נוספים באותו מתחם. הבית, כך עולה מעדותה, מתפקד כמרכז משפחתי שוקק שבו נכדים ובני משפחה מגיעים ושוהים בו סביב השעון, כאשר בליל המעצר אותם ילדים ישנו עימה באותו החדר ונכחו בעת שכוחות המשטרה פשטו על המקום. לשאלת בית המשפט בנוגע למספר הטלפון שלה, הודתה כי אינה זוכרת אותו.
"התחבאתי במרתף"
בהמשך העדות, התבקשה הנאשמת להתייחס לאירועי 7 באוקטובר. לשאלה כיצד התחיל יומה באותו תאריך, השיבה כי היום החל כסדרו, אך הוסיפה: "לא, רק אצלי היה בלאגן, בכל העולם היה לא נורמלי". לשאלת הנוכחים באולם מה היה הבלאגן באותו יום, השיבה באופן חד-משמעי: "היתה מלחמה".
בהתייחסות לשעות הראשונות של 7 באוקטובר והיערכותה החל משעת האזעקות ב-6:30 בבוקר - תוך הבהרה מצד החוקרים כי אינם מייחסים לה ידיעה מוקדמת או מעורבות - סיפרה עבד א-סלאם כי בני המשפחה מצאו מחסה: "התחבאנו במרתפים". לשאלה האם ניסתה לברר מה קורה או הסתקרנה לנוכח האירועים, מבלי קשר לייחוסה המשפחתי כאחותו של איסמעיל הנייה, השיבה: "שאלתי מה קרה מה היה מה יש".
בהמשך החקירה העלה התובע סוגיה הנוגעת להודעה שנשלחה למכשיר של איסמעיל הנייה בשעה 6:52 באותו בוקר, לצד הודעות נוספות שנשלחו סביב אותה שעה. לשאלת התובע מי נוכח אצלה באותו זמן, השיבה כי הנכדים נמצאים בבית, וייתכן ש"בן שנתיים שלח את ההודעה". התובע הקשה וציין כי מדובר בהודעות רבות באותה דקה וכי אופן ההקלדה אינו תואם מעשה של ילד. בתגובה, שבה הנאשמת והדגישה את דפוס ההתנהלות שלה לגבי הודעות: "אם קיבלתי בוקר טוב אני אומרת שיכתבו בשמי בוקר טוב".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו