חברה בחוליה שפעלה באופן שיטתי לגניבת מוצרים מרשתות מסחריות ברחבי הארץ, ולעיתים השתמשה בשקיות מיוחדות שנועדו לנטרל את צפצוף הזמזמים, נשלחה לשישה חודשי מאסר בפועל. הנאשמת, אוריאן ביטון, שהורשעה בעבירות גניבה בצוותא, גנבה יחד עם שותפיה כ-200 מוצרים בשווי כולל של 59,100 שקל. שווי המוצרים שגנבו כלל חברי הקבוצה עמד על כ-300 אלף שקל.
על פי כתב האישום המתוקן, שבו הודתה הנאשמת במסגרת הסדר טיעון, חברי הקבוצה קשרו קשר להגיע לסניפים של רשתות שונות ברחבי הארץ ולגנוב מוצרי חשמל, ביגוד, בישום, קוסמטיקה ומוצרי גילוח. לצורך ביצוע הגניבות הם הגיעו לעיתים כשהם מצוידים בשקיות מיוחדות המנטרלות את צפצוף הזמזמים, והסתייעו בכלי רכב.
בשבעת האישומים שבהם הורשעה הנאשמת תוארו גניבות מסניפים בתל אביב, בגבעתיים, ברמת ישי, במגדל העמק ובגן שמואל. כך למשל, הגיעה הנאשמת עם נאשמת נוספת לסניף סופר-פארם בקניון גינדי בתל אביב. השתיים נטלו שמונה מוצרי בישום בשווי כולל של 10,076 שקל, הכניסו אותם לשקית, הניחו אותה במחלקה הדנטלית ועזבו את הסניף. בהמשך חזרו למקום עם שקיות של רשת FOX HOME, אספו את השקית שהשאירו ויצאו מהחנות מבלי לשלם.
בהמשך אותו אירוע נכנסו השתיים לסניף פוט לוקר בקניון, שם גנבו מכנסיים בשווי 189.80 שקל. יומיים לאחר מכן הגיעו לסניף סופר-פארם ברחוב ויצמן בתל אביב וגנבו 17 מוצרי בישום וטואלטיקה בשווי 10,076 שקל. בחודש יולי הגיעו לסניף סופר-פארם בקניון גבעתיים וגנבו 21 מוצרי בישום, טואלטיקה והיגיינה נשית בשווי של יותר מ-9,500 שקל.
באירוע אחר נכנסה הנאשמת עם אחרים לסניף סופר-פארם ברמת ישי. תחילה גנבו 59 מוצרי קוסמטיקה, תרופות ללא מרשם, טיפוח ואיפור בשווי של כ-3,860 שקל. זמן קצר לאחר מכן שבו לסניף וגנבו 74 מוצרים נוספים בשווי של יותר מ-10,500 שקל. בהמשך אותו יום הגיעו לסניף במגדל העמק וגנבו תשעה מוצרי היגיינה ובישום בשווי 4,901 שקל.
התביעה טענה לעונש כי הנאשמת הייתה חברה בחוליה שביצעה גניבות בהיקף כספי משמעותי, וכי מעשיה פגעו באופן חמור בזכות הקניין ובניהול התקין של חיי המסחר, משום שבוצעו בשיטתיות וללא מורא. התביעה ביקשה לגזור עליה תשעה חודשי מאסר, שאותם ניתן יהיה לרצות בעבודות שירות, לצד מאסר על תנאי, קנס, פיצוי והתחייבות.
מנגד, ההגנה טענה כי כתב האישום תוקן באופן משמעותי בשל קושי ראייתי, וכי מתוך 15 אישומים שיוחסו בתחילה לנאשמת נותרו שבעה בלבד. הסנגורית ביקשה לראות בכלל המעשים אירוע אחד ולקבוע מתחם ענישה אחד, שינוע בין מאסר על תנאי למספר חודשי עבודות שירות. עוד נטען כי יש להתחשב בהודאת הנאשמת, בתקופה של כחצי שנה שבה הייתה עצורה בפיקוח אלקטרוני ובתסקירים החיוביים שהתקבלו בעניינה. הנאשמת עצמה אמרה לפני מתן גזר הדין כי מאז שהשתלבה בהליך הטיפולי חל בה שינוי חיובי, כי הבינה את טעותה וכי היא מקבלת אחריות למעשיה.
שופטת בית משפט השלום בראשון לציון, שירלי דקל נוה, קבעה כי אף שהעבירות בוצעו במועדים ובמקומות שונים, מדובר בתוכנית עבריינית אחת שהתאפיינה בשיטת ביצוע דומה ובמטרה להפיק רווח כלכלי. לפיכך קבעה מתחם ענישה אחד לכלל העבירות, הנע בין שישה חודשי מאסר, שאותם ניתן עקרונית לרצות בעבודות שירות, לבין 18 חודשי מאסר בפועל.
בגזר הדין עמדה השופטת על שיטתיות המעשים ועל אופן ביצועם: "ניכר ממעשי הנאשמת כי פעלה ללא מורא וללא מעצורים". היא ציינה כי לעיתים, לאחר שסיימה לבצע גניבה, שבה באותו יום לאותה חנות או עברה לסניף אחר כדי לגנוב גם ממנו.
השופטת דחתה את בקשת ההגנה לחרוג ממתחם הענישה מטעמי שיקום. לדבריה, "לא מצאתי שיקולי שיקום כבדי משקל או סיכויי שיקום מובהקים", והיא ציינה כי "לאורך ההליך הנאשמת לא שינתה את מצבה, אורח חייה והתנהלותה, וכי היא בעיקר מעוניינת בסיום ההליך המשפטי".
בית המשפט התחשב לקולה בכך שהנאשמת הודתה וחסכה זמן שיפוטי, שלא נפתחו נגדה תיקים חדשים בתקופה שחלפה וכן בתקופה שבה הייתה עצורה ובהמשך שהתה בפיקוח אלקטרוני ובתנאים מגבילים. עם זאת, השופטת התייחסה גם לעברה הפלילי וציינה כי היא הורשעה בעבר, בעיקר בעבירות רכוש, וכי בשני הליכים קודמים נגזרו עליה במצטבר 14 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות.
בסופו של דבר קבעה השופטת כי היה מקום למקם את עונשה בשליש האמצעי של מתחם הענישה. עם זאת, מאחר שלא ריצתה בעבר מאסר בפועל ובשל נסיבותיה האישיות, החליטה שלא למצות עמה את הדין וגזרה עליה שישה חודשי מאסר בפועל. השופטת לא הטילה עליה קנס, בין היתר משום שאינה עובדת זה זמן ממושך, ונמנעה גם מפסיקת פיצוי משום שעל יתר הנאשמים בפרשה לא הוטל פיצוי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו