יותר מ-16 שנים לאחר שהמשטרה כבר החליטה שלא להעמיד אותה לדין, קיבלה אישה בחזרה אלפי דולרים שנתפסו בביתה במסגרת חקירה פלילית. אלא שהכסף הושב בשקלים וללא ריבית או הצמדה שתשקף את השנים הארוכות שבהן הוחזק בידי המדינה.
בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב קבע כי התנהלות המשטרה הפרה את חובת הנאמנות שלה לציבור ופגעה שלא כדין בזכות הקניין של התובעת, וחייב את המדינה לשלם לה 7,700 שקלים נוספים כולל הוצאות.
הפרשה החלה ביולי 2005, אז ערכו חוקרי היחידה הארצית למאבק בפשיעה כלכלית בלהב 433 חיפוש בביתה של התובעת ותפסו 2,305 דולר במזומן. בינואר 2007 הסתיימה החקירה בהחלטה שלא להעמידה לדין, ומאותו שלב, כך קבע בית המשפט, קמה לה הזכות לקבל את כספה בחזרה. למרות זאת, במשך קרוב ל-16 שנים נותר הכסף בידי המדינה ללא שהושב לה. רק בשנת 2021 גילתה המדינה כי הכסף עדיין מוחזק אצלה ופנתה אל התובעת. לבסוף הועבר לחשבונה סכום של 8,380.98 שקלים.
התובעת טענה כי הסכום שהושב לה נמוך מהסכום שהיה עליה לקבל. באמצעות בא כוחה היא פנתה למשטרה וטענה כי היה מקום לחשב את הדולרים לפי שער המטבע במועד שבו נתפסו, שהיה גבוה יותר, ולהוסיף לסכום הפרשי הצמדה וריבית במשך התקופה שבה הוחזק הכסף. בפנייה דרשה לקבל 17,078 שקלים. הדרישה נדחתה ובהמשך הוגשה התביעה, שהועמדה על סכום של 12 אלף שקלים.
המדינה טענה מנגד כי המשטרה פעלה בהתאם לנוהל החשבות שלה העוסק בניהול כספי מוצגים וערובות. לפי הנוהל, כאשר נתפס מטבע חוץ ומוחזר לאחר מכן, יש להשיבו בשקלים בהתאם לשער היציג של המטבע ביום ההשבה, וללא תשלום ריבית. המדינה הדגישה כי במקרה זה נתפסו דולרים, הוחזרו שקלים, שער הדולר חושב לפי מועד ההשבה ולא נוספה ריבית, בדיוק בהתאם להוראות הנוהל.
אלא שהשופט גיא הימן לא קיבל את עמדת המדינה. כבר בפתח פסק הדין כתב: "תביעה קטנה, עניין גדול", וקבע כי רשות מנהלית אינה יכולה להשיב כסף שנתפס במסגרת חקירה פלילית שנים רבות לאחר התפיסה תוך הסתפקות בערכו הנומינלי. השופט הצביע בין היתר על כך שהנוהל המשטרתי כלל אינו מסדיר את המועד שבו יש להשיב תפוסים או מטיל באופן ברור על המדינה אחריות ליזום את השבתם. לדבריו, המדינה לא הציגה נוהל אחר שמסדיר כיצד יש למנוע מצב שבו כסף "שוכב" במשך שנים עד שמישהו נזכר בקיומו.
בפסק הדין נמתחה ביקורת גם על טענת המדינה שלפיה האחריות למצב מוטלת בין היתר על התובעת, משום שגם היא לא פעלה במשך שנים לקבלת הכסף. השופט ציין כי עמדה זו מתעלמת מחובות שמוטלות על המדינה ומהחובה המוגברת של רשות מנהלית כלפי הציבור. "לעולם אין זה מאוחר להזכיר למשטרה כי ראש וראשונה ולבסוף, ראשית דבר ואחריתו, קודם מעשה ולאחר מעשה, יסוד עולם ותכליתו: חובתה היא חובת אמונים לציבור הישראלי", כתב. עוד הדגיש כי חובה זו חלה גם כלפי נחקרים, חשודים ונאשמים.
השופט קבע כי כאשר המשטרה מחזיקה בכספו של אדם, מוטלת עליה אחריות לשמור על ערכו הכלכלי. במסגרת הדיון התברר כי כספה של התובעת הומר לשקלים והוחזק בחשבון מוצגים בבנק הדואר, חשבון שלפי תצהירי המשטרה נשא ריבית. בעקבות זאת תהה השופט מדוע אותה ריבית לא שולמה לתובעת עם החזרת הכסף, ומה נעשה בריבית שנצברה בתקופה שבה הוחזק. בפסק הדין צוין כי תשובה מספקת לכך לא ניתנה.
בית המשפט קבע כי הצמדה לשער הדולר ביום ההשבה אמנם יכולה לשמור על כמות השקלים שניתן לקבל תמורת המטבע הזר, אך אינה משמרת בהכרח את מלוא ערכו של הכסף. השופט הסביר כי היא אינה מגינה מפני שחיקת כוח הקנייה כתוצאה מאינפלציה ואינה מעניקה לבעל הכסף את התשואה שהיה עשוי לקבל אילו הכסף היה עומד לרשותו. לדבריו, השבה שאינה מביאה בחשבון מרכיבים אלה עלולה לפגוע יתר על המידה בזכות הקניין.
השופט הימן קבע כי במקרה של התובעת היה על המשטרה להשיב את הכסף כשהוא מחושב לפי שער הדולר ביום ההשבה, ובנוסף להוסיף הפרשי הצמדה וריבית מן היום שבו קמה החובה להשיב את הכסף, כלומר ממועד ההחלטה שלא להעמיד את התובעת לדין, ועד ליום שבו הכסף הוחזר בפועל. לדבריו, אי שימוש בכלים אלה כרוך "בפגיעה בלתי ראויה ובלתי מידתית בזכות הקנין של נחקרים כמו התובעת".
בסופו של דבר קבע בית המשפט כי "האופן שבו השיבה המשטרה לתובעת את כספה במקרה הנדון נכרך בהפרתה של חובת הנאמנות שלה לציבור ובפגיעה, שאינה כדין, בזכות הקנין של התובעת". השופט הוסיף כי מבחינת המשפט האזרחי ההתנהלות עולה לכל הפחות כדי רשלנות, והמליץ למדינה לבחון מחדש את הנוהל המשטרתי ואת אמות המידה שלפיהן הוא מופעל.
בחישוב שערך בית המשפט נקבע כי לאחר הצמדת 2,305 הדולרים לשער היציג ביום ההשבה, הוספת הפרשי הצמדה למדד וריבית, והפחתת הסכום שכבר שולם לתובעת, נותרו לתשלום 6,502 שקלים. המדינה חויבה לשלם לתובעת סכום זה וכן 1,200 שקלים נוספים עבור הוצאות משפט, בתוך 30 ימים. השופט הורה גם להעביר העתק מפסק הדין ליועצת המשפטית לממשלה וליועץ המשפטי למשטרת ישראל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו