"למה בן אדם צריך להסתובב עם סכין ביד?"

ספטמבר 2015. בילוי סטנדרטי במועדון במרכז ירושלים הסתיים בהירצחו של יעקב ברמי ז"ל בן ה־25, לאחר שהנאשם ישראל חנניאייב דקר אותו שלוש פעמים בפלג גופו העליון, כאשר אחת הדקירות חדרה לליבו של ברמי.

לאירוע המחריד מחוץ למועדון הירושלמי קדמה קטטה במתחם עצמו, במהלכה אותו נאשם דקר ארבע פעמים את אחיו של יעקב שבילה עימו באותו הערב – שלוש פעמים בבטן ופעם אחת בירך. בית המשפט המחוזי בירושלים גזר על חנניאייב 13 שנות מאסר, 12 שנות מאסר על תנאי ופיצוי להורי המנוח בסך 100 אלף שקלים. כבר אז היטיב לתאר השופט אלכסנדר רון את אחת התופעות שנראה כי הולכת ונעשית נפוצה, שאותה אף כינו בעבר משפטנים "מגפה".

"ייתכן שלא בכל מקרה ניתן למנוע כל אירוע אלים בין אנשים, ייתכן שבשלב ההידרדרות גם למנוח או לאחיו היה חלק כזה או אחר", אמר. "ואולם, אם לא היתה סכין במקום לא היינו מגיעים עד הלום". עוד ציטט השופט רון את אמו של המנוח, שלפיו נתנה בדבריה ביטוי לעניין המהותי ביותר – נשיאת סכין הפכה לדבר שבשגרה, כאילו מדובר בפריט לבוש.

"למה צריך בן אדם ללכת עם סכין? למה צריך את הדברים האלה בכיס? אתה לא מסתדר עם העולם החיצוני - אל תצא מהבית. אל תיקח סכין", ציטט את האם.

מסתיים בטרגדיה

מאז הגיעו לפרקליטות אין־ספור תיקים שעיקרם נגע לנשיאת סכין כדבר שבשגרה, וחלק בלתי מבוטל מהם התמקדו באירועים אשר הסתיימו בצורה טראגית.

"אנשים באים ואומרים לנו 'הסכין עלינו עבור הגנה עצמית'", אומר עורך הדין שגיב עוזרי, מנהל מחלקה בפרקליטות מחוז ירושלים. "אז התשובה שלי חד־משמעית: לאנשים יש את הזכות להגן על עצמם, אבל אסור להם לצאת מהבית עם דבר שאסור לשאת כמו סכין. הנימוק של הגנה עצמית במקרה הזה לא קיים, למעט אירועים בהם אתה המותקף באירוע אלים שהתפתח שלא באשמתך, ואתה מגן על עצמך בפרופורציה ובמידה הנכונה".

עו"ד שגיב עוזרי: "פתאום נתקלים בתיקים שבהם בני 13 מסתובבים עם סכין כאילו זה איבר בגוף. החברה הופכת אלימה, ומדובר בחינוך"

לתחושתו של עורך הדין עוזרי, האירועים הופכים רווחים יותר ויותר. "אנחנו רואים יותר ויותר אירועים, ובהרבה פעמים גם הגיל הולך ויורד. פתאום אתה נתקל בתיקים שבהם ילדים בני 13 מסתובבים עם סכין כאילו זה איבר מהגוף שלהם. החברה הולכת והופכת אלימה, ומדובר בסוף בעניין של חינוך, של אכיפה ושל הרתעה. הסכין שנמצאת על הגוף היא השורש להסלמה של כל אירוע כזה, שאחריו אנחנו שומעים את הכאב של האימהות ורואים את העיניים החלולות של האבות שאיבדו את הדבר היקר מכל. כאבא לארבעה בנים אני חושש כשהם יוצאים למקומות בילוי. גם להם אני מסביר – התרחקו מהסלמה, אל תנסו להיות גיבורים, נתקו מגע. נסו לעצור את האירוע כשהוא עוד קטן".

עם עורכת הדין סתיו שפירא מפרקליטות המחוז אנו משוחחים מייד לאחר שסיימה לכתוב כתב אישום בעבירה של חבלה חמורה שנגרמה באמצעות סכין. "שתי משפחות רבות על מקום חניה אחד, ובמהלך האירוע נשלפת סכין. הקורבן היה כפסע מהמוות, אבל זה רק מראה לנו עד כמה התופעה הפכה ליומיומית", היא אומרת וטוענת שהבעיה עמוקה יותר.

"יש פה עניין תרבותי של איך אנחנו מגיבים כשצריך לפתור מחלוקות; האם אני נגרר, או האם אני בוחר לקום וללכת. אני עוברת על תוכנית הלימודים של הילדים שלי ולא ראיתי שמלמדים כישורי חיים אשר מדגימים איך להגיב אם נוהגים כלפיי באלימות. בעיניי, אחרי המקרים שאני פוגשת, מדובר במשבצות שהן בגדר חובה והן מצילות חיים על כל המשתמע מכך".

עו"ד סתיו שפירא: "בתוכנית הלימודים של הילדים שלי לא מלמדים איך להגיב אם נוהגים כלפיי באלימות.אלה משבצות שהן בגדר חובה"

"יוצא לבילוי ולא חוזר"

אחד המקרים שעליהם עורכת הדין שפירא מדברת אירע במרץ 2021, אז נתקלו שני אנשים אחד בכתפו של השני במהלך בילוי במועדון ירושלמי. במקום להתעלם מהמקרה הרוחות התלהטו במהרה לכדי שיח בוטה, שבסופו יצאו השניים אל מחוץ למקום.

שם, בעת ההליכה, הניף אחד מהם חפץ חד ודקר את משנהו בצוואר. "אתה רואה אדם שיוצא לבלות במועדון וכמעט לא חוזר הביתה. באחת הפעמים הוא אמר לי 'סתיו, אם הייתי יודע שככה הערב ייגמר לא הייתי יוצא בכלל מהבית'. קל לחשוב שמדובר באירועים אשר רווחים בשולי החברה, אבל השוליים מזמן הפכו רחבים מדי".

"זה אכן חוצה גילים וחוצה מגזרים", מוסיף עוזרי. "למרות מרחק של כעשור בין התיק שאני עבדתי עליו לתיק שסתיו עבדה עליו, הדפוסים נשמרים. זו תופעה ארצית שצריך למגר, והיא לא 'שמורה' רק לחברה הערבית כמו שאולי חושבים".

מבחינת הפרקליטות, ברוב העבירות הללו העונשים הם ברף הגבוה, אך עדיין ישנה חשיבות לשיקום אם מדובר בקטינים – כמובן על פי חומרת העבירה. "אנחנו לוקחים את כל הפרמטרים בחשבון", מציין עוזרי.

"הגיל, חומרת העבירה, החבלות. אבל, והוא משמעותי, ההיבט השיקומי רלוונטי עד רמה מסוימת. לא נשלח נער לתוכנית שיקום אם מדובר באירוע חריג. לצורך העניין, ההורים של יעקב ביקשו מאיתנו שלא 'נעשה הנחות' לעבריינים במהלך ניהול התיק או תנאי הכליאה, וזה חלק מהעניין. זה לא מדע מדויק, אבל אנחנו מבינים שיש פה היבט הרתעתי שצריך להתייחס אליו ואנחנו מבקשים למצות את הדין".