בית המשפט המחוזי בירושלים מחק על הסף את הערעור שהגישו איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית ושדולת הנשים בישראל נגד החלטת משרד הבריאות שלא לשלול לצמיתות את רישיונו של הגינקולוג ד"ר בני שכטר, שהורשע בביצוע מעשים מגונים במרמה בשלוש ממטופלותיו.
משמעות ההחלטה היא שהסנקציה שנקבעה בעניינו – התליית רישיונו לעסוק ברפואה למשך שבע שנים – נותרה בעינה. מאחר שההתליה נספרת מאפריל 2021, שכטר יוכל, לפי ההחלטה, לשוב ולעסוק ברפואה בשנת 2028.
עם זאת, בית המשפט לא בחן את השאלה המהותית – האם ראוי לשלול את רישיונו של שכטר לצמיתות. השופט נמרוד פלקס קבע כי לגופים שהגישו את הערעור לא הייתה זכות לערער על החלטת הממונה על החלטות שיפוטיות במשרד הבריאות.
ארגוני הנשים הודיעו בעקבות פסק הדין כי יעתרו לבג"ץ בדרישה להביא לשלילת רישיונו של שכטר לצמיתות.
הורשע במעשים מגונים
הפרשה החלה בשנים 2015–2016, אז נפתחו נגד שכטר חקירות בעקבות תלונות של שלוש מטופלות. הן טענו כי ביצע בהן מעשים מגונים במרמה תוך שימוש בכסות של טיפול רפואי.
בשנת 2016 הוגש נגדו כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, שבו יוחסו לו עבירות של אינוס במרמה ומעשה מגונה במרמה. באוקטובר 2020 הוא זוכה מעבירות האינוס, אך הורשע בביצוע מעשים מגונים במרמה בשלוש המטופלות.
באפריל 2021 נגזרו עליו 18 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי כולל של 145 אלף שקל למתלוננות. ערעורי שני הצדדים לבית המשפט העליון נדחו באפריל 2022.
במקביל להליך הפלילי ננקט נגדו הליך משמעתי במשרד הבריאות. לאחר הרשעתו הותלה רישיונו באופן זמני, ובהמשך, לאחר שההרשעה פורסמה בתקשורת, התקבלה במשרד הבריאות תלונה של מטופלת רביעית, שטענה אף היא לפגיעה בדפוס דומה.
בשנת 2023 הוגשה נגד שכטר קובלנה משמעתית מתוקנת, שהתבססה הן על הרשעתו הפלילית והן על תלונת המטופלת הרביעית.
ביולי 2024 קבעה ועדת המשמעת פה אחד, על סמך הודאתו של שכטר, כי ביצע את המעשים שיוחסו לו בקובלנה המתוקנת. אלא שכפי שחשפנו ב"ישראל היום" הוועדה נחלקה בשאלת העונש: כאשר שתיים מחברותיה המליצו לבטל את רישיונו העיסוק שלו ברפואה לצמיתות, ואילו דעת המיעוט סברה כי יש להשיב לו את רישיונו לאחר כארבע שנות התליה.
בסופו של דבר, בינואר 2025 החליט השופט בדימוס אמנון סטרשנוב, הממונה על החלטות שיפוטיות במשרד הבריאות, שלא לבטל את הרישיון לצמיתות אלא להתלות אותו למשך שבע שנים, החל מאפריל 2021. מאחר שהתקופה נספרת ממועד תחילת ההתליה, נותרו בעת מתן ההחלטה כשלוש שנים בלבד עד לסיום הסנקציה.
גם משרד הבריאות ביקש לערער
איגוד מרכזי הסיוע ושדולת הנשים ערערו על ההחלטה וטענו כי מדובר בעונש בלתי סביר, בין היתר בשל חומרת המעשים, השימוש ברישיון הרפואי ובמרחב האינטימי של טיפול גינקולוגי, הפגיעה באמון הציבור במערכת הבריאות והסיכון למטופלות עתידיות.
הארגונים הדגישו גם כי החלטת הממונה מנוגדת להמלצת רוב חברי ועדת המשמעת, שסברו כי יש לבטל את הרישיון לצמיתות.
אלא שהשופט פלקס קבע כי לפי פקודת הרופאים, ניתן לערער על צו של שר הבריאות בפני בית המשפט המחוזי רק אם המערער הוא "הנפגע מצו". לדבריו, הארגונים, אף שפעילותם הציבורית חשובה, אינם הנפגעים הישירים מהמעשים או מהצו.
בית המשפט הדגיש כי ההליך המשמעתי הוא בעל אופי מעין-פלילי, ולכן אין לפתוח את אפשרות הערעור בפני ארגונים ציבוריים רק משום שהם מייצגים אינטרס ציבורי חשוב.
גם משרד הבריאות ביקש להצטרף להליך ולהמשיך את הערעור, לאחר שאימץ את העמדה שלפיה היה מקום לשלול את רישיונו של שכטר לצמיתות. המשרד טען כי פקודת הרופאים מיושנת וכי נדרשת רפורמה שתסדיר את זכות הערעור של התביעה המשמעתית.
בית המשפט הסכים כי מדובר ב"אנומליה" ובמצב משפטי בעייתי, ואף קבע כי נדרשת רפורמה בתחום. עם זאת, נקבע כי לפי הדין הקיים אין למשרד הבריאות זכות לערער על החלטת שר הבריאות או מי שפועל מכוחו – במקרה זה השופט בדימוס סטרשנוב.
"עבריין מין מורשע לא יכול לחזור"
בית המשפט דחה גם את בקשת משרד הבריאות לקבל ארכה ולהגיש ערעור עצמאי. לפי פקודת הרופאים, המועד להגשת ערעור הוא שלושה חודשים ממועד קבלת ההודעה על הצו. בקשת משרד הבריאות הוגשה רק במרץ 2026 – כ-14 חודשים לאחר החלטת סטרשנוב.
השופט קבע כי שינוי בעמדתו המשפטית של משרד הבריאות אינו מהווה "שינוי במצב המשפטי" המצדיק חריגה משמעותית כל כך מהמועד הקבוע בחוק.
בסופו של דבר נקבע כי אין לאפשר למשרד הבריאות להיכנס בדיעבד בנעלי המערערים כדי לעקוף את מועדי הערעור. בית המשפט הדגיש את עקרון סופיות הדיון ואת אינטרס ההסתמכות של הצדדים, וקבע כי עצם העובדה שהערעור כבר הוגש אינה יכולה "להחיות" את זכותו של משרד הבריאות להגיש ערעור עצמאי לאחר שחלף המועד.
עו"ד הלה נויבך, מנהלת התחום המשפטי באיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, אמרה בעקבות ההחלטה: "התאכזבנו מאוד מפסק הדין של המחוזי. לצערנו, בית המשפט העדיף פלפולים משפטיים על פני ההיגיון הבריא – החובה והצורך לראות את הנפגעות, למנוע מעבריין מין לחזור לזירת הפשע ולהגן על הציבור".
לדבריה, "הכרעה משפטית שמאפשרת לגינקולוג אשר הורשע בביצוע עבירות מין במטופלות במהלך הטיפול לחזור ולעסוק ברפואה היא תוצאה שלא ניתן להשלים איתה. לכן, אנחנו מתכוונות לעתור לבג"ץ בנושא".
עו"ד גלי זינגר, מנכ"לית שדולת הנשים, אמרה כי "אלימות מינית מצד גינקולוג כלפי מטופלותיו היא פגיעה מוסרית חמורה והפרה בוטה של אמון ביחסי הרופא-מטופלת".
זינגר הדגישה כי החלטת המחוזי הייתה "רק בעניין הטכני-פרוצדורלי", וכי בית המשפט כלל לא התייחס לשאלה המהותית. "כעת, אנו נעתור לבג"ץ ונדרוש את שלילת הרישיון של בני שכטר לאלתר, כי עבריין מין מורשע לא יכול לחזור לחדר הטיפולים", אמרה.
בשדולת הנשים הוסיפו כי "סקר הנשים הגדול" שהובילה השדולה בשנת 2025 מצא, לדבריה, כי אחת מכל תשע נשים נפגעה בידי רופא הנשים שלה. "דווקא במקום שבו היא אמורה להיות מוגנת, ובו היא חשופה ופגיעה במיוחד", אמרה זינגר. "יש משמעות ציבורית ברורה להרתעה של עברייני מין המנצלים את החלוק הלבן כדי לפגוע בנערות ובנשים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו