הורשע מדריך בפנימייה שהכה אחד מהחניכים: "כבר לא שלטתי בעצמי"

סרטון אבטחה שתיעד מדריך לילה רץ לעבר חניך בפנימייה ומכה אותו שוב ושוב באגרופים ובעיטות, לצד הודאות שמסר בזירה ובחקירתו, הובילו את השופטת ענת גרינבאום שמעון להרשיע את המדריך בתקיפת קטין בידי אחראי. השופטת דחתה את טענות ההגנה שלפיהן לא היה אחראי על החניך וקבעה כי בפועל שימש כדמות הבוגרת האחראית בפנימייה בזמן האירוע.

על פי כתב האישום, רץ הנאשם לעברו במסדרון הפנימייה והחל להכות אותו באגרופים ובסטירות בכל חלקי גופו - בעקבות בעיות משמעת שיוחסו לחניך שהיה אז בן 15. לאחר שהקטין נפל לרצפה, לפי הנטען, המשיך המדריך להכותו ואף בעט בגופו ובראשו בעודו שרוע על הרצפה. כתוצאה מהתקיפה סבל המתלונן מכאבים חזקים, דימם מראשו ונגרמה לו שריטה בזרועו הימנית.

במהלך המשפט הציגה התביעה את סרטון מצלמת האבטחה, שבו, לדברי השופטת, "נראית התקיפה בבירור". בהכרעת הדין נכתב כי המתלונן נראה צועד במסדרון, "כשלפתע נראה הנאשם רץ לעברו ומתחיל להכות אותו באגרופים בכל חלקי גופו. המתלונן נופל לרצפה ואז ממשיך הנאשם להכותו באגרופים ואף בועט בו".

בנוסף, הוצגו תמונות החבלות, סרטוני מצלמות הגוף של השוטרים ועדויות אנשי המשטרה שהגיעו למקום. באחד מסרטוני מצלמות הגוף נשמע הנאשם אומר לשוטר: "דבר ראשון אני מודה, פגעתי בו", ובהמשך מוסיף: "אני מודה שכבר לא ממש שלטתי בעצמי". בחקירתו במשטרה הודה כי תקף את המתלונן באגרופים ובעיטות, הביע חרטה ואמר כי כאשר הוצג לו הסרטון הוא "מזעזע".

המתלונן העיד כי היחסים בינו לבין הנאשם היו מתוחים עוד לפני האירוע וכי באותו לילה יצא לשתות מים והדליק את האור במסדרון, אז הגיע הנאשם והחל להכות אותו. לדבריו, הנאשם "היכה אותו בכל הגוף, בידיים ובראש, בעט בו", והוסיף כי בעקבות האירוע "נהרסו לו החיים". הוא סיפר כי הצפייה בסרטון מציפה אותו וכי הוא סובל מטראומה מהאירוע. בית המשפט קבע כי עדותו הייתה "אמינה, סדורה ועקבית" וכי היא תואמת את התיעוד המצולם.

מנגד טען הנאשם כי לא היה מדריך לילה בעל אחריות ממשית אלא מתנדב שתפקידו הסתכם בעיקר בכיבוי האורות. לדבריו, לא הייתה לו סמכות כלפי הנערים, והוא לא קיבל שכר עבור תפקידו. עוד טען כי המתלונן התגרה בו במשך ימים, יצא מהפנימייה ללא אישור, דחף אותו והדליק את האור בכוונה כדי להרגיזו. בבית המשפט אף שינה את גרסתו וטען כי לא התכוון לתקוף את המתלונן אלא רק "לגרור אותו החוצה".

ההגנה של הנאשם העלתה טענות לפיהן הודאתו הראשונית נגבתה מבלי שהוזהר כדין, החקירה הייתה רשלנית, והמתלונן כלל לא רצה להגיש תלונה אלא נדחק לעשות זאת. השופטת דחתה את טענות ההגנה אחת לאחת. היא קבעה כי עצם התקיפה הוכחה באופן ברור באמצעות סרטון האבטחה, עדות המתלונן והודאותיו של הנאשם.

לדבריה, "תמוהה קיומה של מחלוקת באשר לעצם קרות התקיפה ולאופן התרחשותה". באשר לטענה כי הנאשם לא היה "אחראי" על הקטין, נקבע כי בפועל שימש כאחראי על החניכים בשעות הלילה, היה הדמות הבוגרת היחידה במקום, דאג לשלומם, מנע יציאה ללא אישור וסייע בהשכבתם לישון. השופטת כתבה כי "הנאשם שימש בפועל כאחראי לילה בפנימייה, כך נתפס על ידו וכך נתפס על ידי המתלונן".

בית המשפט קיבל אמנם את טענת ההגנה שלפיה השוטרים היו צריכים להזהיר את הנאשם לפני שתשאלו אותו בזירה, אולם קבע כי הפגם אינו מצדיק פסילת הראיות אלא רק הפחתת משקלן. השופטת ציינה כי בהמשך חזר הנאשם על עיקרי גרסתו גם בחקירה שנערכה לאחר שהוזהר כדין, ולכן אין מקום לפסול את הודאותיו.

הטענות בדבר מחדלי חקירה, כפיית התלונה על המתלונן, אי עמידת התביעה בלוחות הזמנים והיעדר הוכחה ל"חבלה של ממש" - נדחו גם הן. נקבע כי הוכח שהמתלונן סבל מחבלות מוחשיות, בהן דימום בראש ושריטה ביד, וכי מתקיימים כל יסודות העבירה.

בסיום הכרעת הדין קבעה השופטת כי "הנאשם, בהיותו מדריך לילה בפנימייה בה היה המתלונן חניך, היה אחראי עליו". עוד נקבע כי הוא תקף את הקטין באגרופים ובעיטות בכל חלקי גופו, המשיך לבעוט בו גם לאחר שנפל לרצפה, וכתוצאה ממעשיו נגרמו למתלונן כאבים, דימום בראש ושריטה בזרוע. לפיכך הורשע רייצר בעבירה של תקיפת קטין בידי אחראי.