שכר רכב 33 פעמים על חשבון האקסית, טען שלא שם לב - וזוכה מחמת הספק

למרות שבמשך חודשים חויב כרטיס האשראי של בת הזוג לשעבר בעשרות השכרות רכב בסכום של יותר מ-15 אלף שקל, שופט בית משפט השלום, איתי הרמלין, זיכה את הנאשם מכל האישומים נגדו. השופט קבע כי התנהלותו הכלכלית הייתה אמנם "חסרת אחריות", אך המדינה לא הצליחה להוכיח מעבר לספק סביר כי היה מודע לכך שכרטיס האשראי של המתלוננת הוא שממשיך לשאת בחיובים.

על פי כתב האישום, בתקופה שבה היו השניים בקשר זוגי התירה המתלוננת לנאשם לשכור רכב באמצעות אפליקציית השכרת רכב תוך שימוש בכרטיס האשראי שלה, לאחר שסוכם כי ישיב לה את הכסף. לאחר אותה השכרה, כך נטען, המשיך הנאשם ללא ידיעתה או הסכמתה להשתמש בפרטי כרטיס האשראי שלה.

שכר רכב 33 פעמים, ב-15,644 שקלים

במשך חמישה חודשים שכר הנאשם באמצעות הכרטיס רכב 33 פעמים, בסכום כולל של 15,644 שקלים. בנוסף, נרשמו על שמה דוחות חניה בסך כולל של 1,250 שקלים בגין עבירות שבוצעו בכלי הרכב ששכר.

מהראיות עלה כי לאחר שהשניים נפרדו הם נותרו בקשר חברי, ואף נסעו יחד לפסטיבל בדרום הארץ. במהלך אותה נסיעה נפתחה האפליקציה על שמה של המתלוננת, מאחר שלנאשם לא היה באותה עת רישיון הנהיגה הפיזי שלו.

בהמשך, לאחר שהמתלוננת החלה לקבל דוחות חניה מעיריית תל אביב, היא בדקה את חיובי כרטיס האשראי וגילתה עשרות חיובים בגין השכרת כלי רכב. היא ביטלה את הכרטיס, פנתה לנאשם בדרישה להשיב את הכסף, ובהמשך הגישה נגדו תלונה במשטרה ותביעה אזרחית.

במהלך המשפט טענה התביעה כי אין לקבל את גרסת הנאשם שלפיה סבר שכרטיס האשראי שלו או של אמו הוזן לאפליקציה במקום כרטיסה של המתלוננת. לשיטתה, הנסיבות מלמדות כי היה מודע לכך שהוא ממשיך לחייב את כרטיס האשראי שלה במשך חודשים, ולכן התקיימה המחשבה הפלילית הנדרשת להרשעה.

מנגד טענה ההגנה כי מדובר בטעות טכנית שנבעה מאופן פעולתה של אפליקציית השכרת הרכב. הסנגורית אף ערכה בבית המשפט הדגמה שממנה עלה כי ניתן היה להזין באפליקציה כרטיסי אשראי של אנשים אחרים, בניגוד לעדות נציגת חברת ההשכרה.

טען לטעות בתום לב

הנאשם העיד כי זמן קצר לאחר ההשכרה הראשונה הזין את פרטי כרטיס האשראי שלו או של אמו והיה משוכנע שמאותו שלב החיובים מתבצעים באמצעות אותו כרטיס. לדבריו, לא הבחין בהודעות שגיאה ולא פתח את הודעות הדואר האלקטרוני שנשלחו אליו, בין היתר בשל מצבו הכלכלי הקשה והתנהלותו הכספית הלקויה.

עוד טען כי מעולם לא התכוון להונות את המתלוננת, וכי כאשר נודע לו על החוב ביקש להסדירו, אך נקלע לקשיים כלכליים משמעותיים.

השופט הרמלין קבע כי לא הוכח שהנאשם תכנן מלכתחילה לעשות שימוש עתידי בכרטיס האשראי של המתלוננת. לדבריו, "התביעה לא הוכיחה כלל שכאשר קיבל את פרטי כרטיס האשראי מן המתלוננת, תכנן הנאשם להשתמש בהם גם בעתיד לטובתו".

עוד כתב כי "התביעה גם לא הוכיחה מעבר לספק סביר שהנאשם היה מודע לכך שהוא מחייב את כרטיס האשראי של המתלוננת בעת שכירת מכוניות במקרים המאוחרים יותר או אף שחשד בכך".

השופט מתח ביקורת גם על עדות נציגת חברת השכרת הרכב. לדבריו, "בלשון המעטה ניתן לומר שלא התרשמתי מעדותה של נציגת חברת ההשכרה", והוסיף כי עדותה נסתרה במהלך הניסוי שערכה הסנגורית בבית המשפט. הוא ציין כי במצב שנוצר "לא ניתן לסמוך על עדותה כלל", ובפרט לא ניתן לקבוע על יסודה כיצד פעלה האפליקציה בתקופה הרלוונטית.

עם זאת, השופט הבהיר כי הראיות דווקא מעוררות חשד משמעותי כלפי הנאשם. "הראיות שהוצגו בפניי מעלות חשד כבד, שכנטען בכתב האישום, הנאשם שכר מכוניות כשהוא מודע לכך שהוא מחייב את כרטיס האשראי של המתלוננת ללא הסכמתה", כתב.

אולם לדבריו, חשד אינו מספיק לצורך הרשעה, ולאחר שהתרשם באופן בלתי אמצעי מעדות הנאשם נותר אצלו ספק סביר באשר למודעותו בפועל לכך שכרטיס האשראי של המתלוננת הוא שממשיך לשאת בחיובים.

השופט הוסיף כי התרשם שמדובר באדם שניהל את ענייניו הכספיים באופן בלתי אחראי ונקלע למשבר כלכלי עמוק. לדבריו, אין לשלול את האפשרות שבדיוק כפי שהמתלוננת לא הבחינה במשך חודשים בחיובים החריגים בכרטיסה, גם הנאשם לא הבחין בכך שהחיובים אינם מבוצעים באמצעות הכרטיס שסבר שהזין.

בסופו של דבר קבע כי "השורה התחתונה היא שנותר ספק סביר בשאלה אם הנאשם היה מודע לכך שהוא מחייב את כרטיס האשראי של המתלוננת על שכירת המכוניות או אפילו חשד בכך".