במשך חודשים המשיך סוחר היהלומים חנן גרשון אברמוביץ לקבל יהלומים מסוחרים, למכור אותם ולהשתמש בכספים לכיסוי חובות קודמים, אף שלפי בית המשפט כבר ידע כי לא יוכל לעמוד בהתחייבויותיו. בימים האחרונים הורשע בבית המשפט ברוב האישומים שיוחסו לו, ונקבע כי פעל במרמה תוך העמקת חובות של עשרות מיליוני דולרים.
הכרעת הדין, עסקה ב־16 אישומים הנוגעים לעסקאות יהלומים בהיקף כולל של כ־58.4 מיליון דולרים. לפי כתב האישום, הנאשם קיבל יהלומים מסוחרי בורסת היהלומים לצורך מכירתם לצדדים שלישיים, כאשר התחייב לשלם למוכרים את המחיר שסוכם מראש לאחר המכירה, או להשיב את היהלומים אם לא יימכרו. המדינה טענה כי בפועל מכר את היהלומים, לא שילם את תמורתם למתלוננים, ובחלק מהמקרים אף מסר שיקים שידע כי לא יכובדו. בנוסף יוחסה לו עבירה של רישום כוזב במסמכי תאגיד, לאחר שעל פי הנטען רשם בחשבוניות כמות קרטים קטנה מזו שנמכרה בפועל.
"פעל בשיטתיות"
התביעה טענה כי הנאשם פעל בשיטתיות תוך ניצול יחסי האמון ששררו בינו לבין סוחרי היהלומים. לטענתה, הוא המשיך לקבל יהלומים גם כאשר כבר ידע כי עסקו מצוי על סף קריסה וכי לא יוכל לפרוע את התחייבויותיו. עוד נטען כי כדי לשמר את אמון הסוחרים הסתיר מהם את העובדה שמכר יהלומים בהפסדים, מסר להם מצגים כוזבים ואף ערך שינויים בחשבוניות כדי שלא יתגלה היקף ההפסדים.
מהנאשם לא הכחיש את עצם ביצוע העסקאות, את קבלת היהלומים, מכירתם או את העובדה שחלק מהשיקים שחילק לא כובדו. עם זאת, הוא טען כי מדובר בכישלון עסקי ולא בפלילים. לדבריו, נקלע לקשיים כלכליים, מכר יהלומים גם במחירי הפסד כדי לייצר תזרים מזומנים, אך האמין שיוכל לפרוע את כל חובותיו כאשר שוק היהלומים יתאושש וכאשר תצא לפועל "העסקה האפריקאית", שממנה ציפה לרווחים משמעותיים. עוד טען כי המתלוננים היו מודעים למצבו העסקי ולהתנהלות בענף, ולכן נטלו על עצמם את הסיכון.
ידע שלא יעמוד בהתחייבויות
השופטת דחתה את טענות ההגנה, לדבריה: "מצאתי כי הנאשם הגדיל באופן שיטתי את חובותיו החיצוניים, באמצעות מכירת סחורות בהפסד ניכר, במטרה לשמר תזרים מזומנים". עוד נקבע כי פעולות אלה "העמיקו את חובותיו באופן בלתי הפיך וללא אופק סביר לפירעון", ולכן כבר בעת שקיבל את היהלומים ידע שלא יוכל לעמוד בהתחייבויותיו וכי השיקים שמסר לא יכובדו.
השופטת בחנה גם את טענת ההגנה שלפיה הנאשם הסתמך על עסקת יהלומים גדולה מאפריקה שתאפשר לו לכסות את חובותיו, אולם קבעה כי מדובר היה ב"משאלת לב ספקולטיבית, ללא צפי להיתכנות". עוד כתבה כי "הראיות מצביעות אפוא, על כך שהעסקה האפריקאית הייתה בגדר פנטזיה חסרת כל בסיס קונקרטי".
עוד נקבע כי אף שגלגול חובות כשלעצמו אינו מהווה עבירה פלילית, בעניינו של הנאשם הוכח כי ידע היטב שהעסק מצוי במסלול של קריסה: "צעד בעיניים פקוחות אל עבר סוף ידוע מראש".
בהכרעת הדין השופטת ציינה כי מצבו היה ידוע "רק לו", וכי הסוחרים המשיכו למסור לו יהלומים משום שסברו שהוא מצליח למכור אותם בזכות קשריו העסקיים בשוק היהלומים בהונג קונג. לדבריה, הנאשם אף הרגיע אותם כאשר שאלו כיצד נמכרו יהלומים במחירים נמוכים מהמקובל, ובכך חיזק את האמון שנתנו בו.
בסיום הכרעת הדין הרשיעה השופטת את אברמוביץ בעבירות שיוחסו לו ברוב האישומים, ובהן 13 עבירות של גניבה בידי מורשה, תשע עבירות של הוצאת שיק ללא כיסוי ועבירה של רישום כוזב במסמכי תאגיד. הוא זוכה משני אישומים בעקבות חזרת המאשימה מהם, ובאישום נוסף זוכה מעבירת הגניבה בידי מורשה אך הורשע בהוצאת שיק ללא כיסוי בלבד.