ניצל את מעמדו: סגן מפקד יחידה במשטרה הורשע בעבירות התנהגות שאינה הולמת

סגן מפקד יחידה בתחנת משטרה לשעבר הורשע בבית הדין למשמעת של המשטרה בשתי עבירות של התנהגות שאינה הולמת שוטר, לאחר שהודה בשורת מעשים בעלי אופי מיני כלפי שתי שוטרות שהיו תחת יחסי מרות והשפעה מולו. בגזר הדין הוטלו עליו נזיפה חמורה וקנס בסך 5,000 שקל, שישולם בעשרה תשלומים חודשיים.

על פי גזר הדין, האישום הראשון עסק בשוטרת כבת 19 שסופחה לתחנה. לפי העובדות שבהן הודה, במהלך נסיעה במעלית אמר לה: "איזה יפה את, מתי נעשה אימון יחד?". בהמשך, בעת שישבה במשרדה, נעמד מאחוריה, עיסה את צווארה וכתפיה במשך כחמש דקות, ורק לאחר שביקשה ממנו להפסיק חדל ממעשיו. מספר ימים לאחר מכן, במהלך נשף פורים של התחנה, הניח את ידיו על ירכיה העליונות. לאחר שהסירה את ידו, חזר על המעשה ושאל: "למה? לא נעים לך?". בהמשך אותו ערב, כאשר עמדה ליד רכבה, אחז בישבנה ונישק את צווארה לכיוון כתפה. המעשים נפסקו רק לאחר ששוטר נוסף הגיע למקום.

באישום השני הורשע השוטר לשעבר לאחר שבמהלך יום יחידה בים המלח התיישב באוטובוס ליד שוטרת חובה, נצמד אליה, שאל אותה אם יש לה בן זוג, ובהמשך הניח את ידו על רגלה. לפי גזר הדין, גם במקרה זה מדובר בהתנהגות בלתי הולמת שנעשתה במסגרת יחסי מרות והשפעה.

ניצול המעמד הפיקודי

בית הדין הדגיש כי אין מדובר במעידה חד פעמית, אלא במעשים שבוצעו כלפי שתי שוטרות שונות, תוך ניצול מעמדו הפיקודי של הנאשם. השופטים ציינו כי מפקד בארגון אכיפת החוק מחויב לשמש דוגמה אישית, לשמור על סביבת עבודה בטוחה ולכבד את המשרתים תחתיו. עוד נקבע כי המעשים פגעו בכבודן של המתלוננות, ערערו את תחושת הביטחון שלהן ופגעו גם בתדמית המשטרה ובאמון הציבור בה.

מנגד, בית הדין התחשב במספר נסיבות מקלות ובהן העובדה שהנאשם הודה במיוחס לו כבר בתחילת ההליך, חסך את הצורך להעיד את שתי המתלוננות, נעדר עבר משמעתי קודם, ופוטר מהמשטרה עוד בטרם נגזר דינו. עוד הובאו בפני בית הדין נתונים על מצבו הכלכלי, ובהם חובות בהיקף של כ־139 אלף שקל, וכן שירות מילואים ממושך במהלך המלחמה. למרות זאת נקבע כי חומרת המעשים מחייבת ענישה שתעביר מסר ברור לכלל המשרתים במשטרה, ובפרט לבעלי תפקידי פיקוד, כי חריגה מהנורמות המצופות מהם לא תעבור ללא תגובה משמעתית.

בסיום גזר הדין הקדיש בית הדין דברים חריפים לאחריותם של מפקדים במשטרה וקבע כי "על כל מפקד בשורות המשטרה להפנים כי סמכות הפיקוד ויחסי המרות הם פיקדון של אמון, ואינם מהווים בשום מקרה היתר לפלישה למרחב המוגן של פקודיו". עוד כתבו השופטים כי הארגון "מוקיע מכל וכל התנהגות על רקע מיני הפוגעת בכבוד האדם", והדגישו כי יש להבטיח ש"גופן של המשרתות במשטרה לא יהיה הפקר" ולפעול לביסוס תרבות ארגונית של כבוד הדדי, שבה כל שוטר ושוטרת זוכים לסביבת עבודה בטוחה ומכבדת.