המזומנים שנמצאו ברכבים של חשודי הפרוטקשן. צילום: דוברות המשטרה

חוק הפרוטקשן - הדרך הלא נכונה להתמודד עם התופעה

מצד אחד, טוב מאוד שהמדינה סוף סוף מתחילה להציע פיצויים למי שנפגעו מאחת מתופעות הפשיעה הקשות שקיימות כאן. מצד שני, כל עוד לא עוצרים את הפושעים, הבעיה תמשיך ותחמיר

הממשלה רוצה לפצות נפגעי פרוטקשן. אבל השאלה האמיתית היא לא רק מי יקבל כסף, אלא איך הגענו למצב שבו המדינה מפצה אזרחים על פשע שהיא לא מצליחה למנוע.

לפי המתווה שאושר, המדינה תקצה כ־30 מיליון שקל לפיילוט של חצי שנה, שבמסגרתו עסקים וחקלאים שנפגעו מדמי חסות יוכלו לקבל פיצוי דרך קרן הפיצויים של רשות המסים. אבל לא כל מי שנסחט יקבל כסף: הזכאות אמורה לחול בעיקר על נזק פיזי ישיר, למשל הצתה, הרס ציוד או פגיעה באתר עבודה, במקרים שבהם אין כיסוי ביטוחי בפועל, ובתנאי שבעל העסק הגיש תלונה במשטרה.

אבל זה בדיוק העניין: פרוטקשן הוא לא רק נזק לרכוש. זו שיטה. עבריינים מגיעים לבעל עסק, קבלן או חקלאי, ומציעים לו “שמירה”. לפעמים לא צריך אפילו איום מפורש. כולם מבינים מה יקרה אם לא משלמים - ולעתים קרובות זה מגובה בדוגמאות לאנשים שלא הסכימו לשלם וסבלו נזקים חמורים. סחיטת דמי חסות פוגעת בביטחון האישי, בתחרות, בכלכלה, ועלולה לגרום לעסקים לקרוס או להימנע מהשקעות.

טיפול בדיעבד במקום לכתחילה

לכן, הפיצוי הוא לא פתרון. הוא פלסטר. הוא יכול לעזור למי שכבר שרפו לו טרקטור, מחסן או אתר בנייה, אבל הוא לא עוצר את התופעה, משום שמי שהצית, גנב או השחית עדיין מסתובב חופשי. פיצוי לא מגן על בעל העסק שמתלבט אם להתלונן, ולא מפרק את המודל הכלכלי של ארגוני הפשיעה.

במילים פשוטות, המדינה אומרת לאזרחים: אל תשלמו לעבריינים, תתלוננו, ואם יפגעו בכם - אולי נפצה אתכם. זה חשוב, אבל זה לא מספיק. פתרון אמיתי לפרוטקשן חייב לכלול אכיפה כלכלית, חילוט כספים, הגנה על מתלוננים, טיפול בחברות שמירה פיקטיביות, והרבה יותר כתבי אישום. כי ברגע שהעבריין יודע שהמדינה תשלם על הנזק, אבל הוא עצמו לא בהכרח ישלם מחיר, הבעיה לא נפתרה. היא רק קיבלה תקציב.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...