צעירה בת 26, ללא עבר פלילי, שעבדה ככספרית בבנק וסייעה בפרנסת משפחתה מגיל צעיר, מצאה את עצמה בלב פרשה פלילית לאחר שגנבה עשרות אלפי שקלים מקופת הסניף שבו עבדה. בבית משפט השלום בחיפה התנהל מאבק בין דרישת התביעה להטיל עליה מאסר בפועל לבין בקשת ההגנה לאפשר לה להשתקם ולהציל את עתידה המקצועי. בסופו של דבר הורשעה הצעירה, אך בית המשפט נמנע משליחתה לכלא.
על פי כתב האישום, שהוגש בגין עבירה של גניבה בידי עובד, הנאשמת ניצלה את הגישה הישירה שהייתה לה לכספי הבנק ונטלה סכומי כסף מהקופה בשלוש הזדמנויות שונות. הנאשמת הודתה במלוא עובדות כתב האישום, אך ביקשה להימנע מהרשעה פלילית.
מתסקיר שירות המבחן שהוגש לבית המשפט עלה כי מדובר בצעירה בעלת תואר ראשון במדעי ההתנהגות, שהחלה לעבוד כבר בגיל 16 כדי לסייע בפרנסת משפחתה. לדבריה, המעשים בוצעו על רקע מצוקה כלכלית קשה של הוריה, תחושת חוסר אונים ולחצים כלכליים כבדים, לצד אכזבה מכך שלא קיבלה מענק כספי במקום עבודתה ובקשות להלוואה שנדחו.
עוד תיארה הנאשמת בושה עמוקה, חרדה מפני השלכות ההליך הפלילי על אירוסיה וחשש כי הרשעה תמנע ממנה ללמוד לתואר שני בפסיכולוגיה ולעסוק בתחום בעתיד.
התביעה טענה כי מדובר בפגיעה קשה ביחסי האמון שבין עובד למעסיק. באת כוח המאשימה טענה כי הנאשמת פעלה באופן שיטתי וכי המעשים חזרו על עצמם בשלושה מועדים שונים. לשיטת התביעה, מתחם הענישה ההולם נע בין תשעה ל־24 חודשי מאסר בפועל.
עוד נטען כי באותה עת טרם הושבו כספי הגניבה וכי הנאשמת לא עברה הליך טיפולי משמעותי, ולכן אין מקום לחריגה ממתחם הענישה או להימנעות מהרשעה. התביעה ביקשה להטיל עליה מאסר בפועל, לצד מאסר על תנאי, קנס ופיצוי.
מנגד, סנגוריה של הנאשמת טענו כי לא מדובר במעשים מתוחכמים אלא ב"כסף קל" שנלקח על רקע מצוקה כלכלית וחוסר בשלות. ההגנה הדגישה כי הנאשמת ויתרה על פיצויי פיטורים של יותר מ־40 אלף שקלים והביעה נכונות להשיב את מלוא סכום הגניבה.
עוד נטען כי הרשעה פלילית עלולה לחסום בפניה את האפשרות לעסוק בעתיד בפסיכולוגיה, בין היתר בשל הוראות חוק הפסיכולוגים. הסנגורים ביקשו מבית המשפט לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהסתפק בצו שירות לתועלת הציבור ובמאסר על תנאי בלבד.
הנאשמת עצמה אמרה לבית המשפט כי היא "מצטערת ומתביישת" וכי המעשים אינם מאפיינים אותה או את המשפחה שבה גדלה.
השופטת טל תדמור־זמיר דחתה את בקשת ההגנה להימנע מהרשעה וקבעה כי המקרה אינו נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים חריגה מהכלל. בפסק הדין כתבה כי "הנאשמת מעלה באמון שניתן בה ובמשך חודשיים גנבה מהקופה כספים, בשלושה מועדים שונים, בהיקף של 60 אלף שקלים".
השופטת הוסיפה כי החשש לפגיעה בעתידה המקצועי של הנאשמת הוא "חשש תיאורטי בלבד", משום שטרם החלה בלימודי פסיכולוגיה, וציינה כי חוק הפסיכולוגים אינו קובע פסילה אוטומטית אלא מותיר שיקול דעת לוועדת הרישום.
עם זאת, בגזירת העונש בחר בית המשפט להעדיף את שיקולי השיקום. השופטת קבעה כי מתחם הענישה ההולם נע בין עבודות שירות לבין 12 חודשי מאסר בפועל, אך החליטה לחרוג ממנו לקולה.
בין השיקולים שמנתה: היעדר עבר פלילי, קבלת אחריות מלאה, חרטה כנה, העובדה שלא הסתבכה בפלילים מאז ביצוע העבירות, השתלבותה בהליך טיפולי והפקדת מלוא סכום הגניבה בקופת בית המשפט עוד לפני מתן גזר הדין.
בסופו של דבר נגזרו עליה שבעה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, צו מבחן לשנה ופיצוי לבנק בסך 60 אלף שקלים, שישולם מתוך הכספים שהפקידה מראש.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו