לא שילם מזונות במשך שנים - והוצאה לפועל מחקו את החוב בשל נסיבות חריגות

בפעם חריגה יחסית, רשמת חדלות הפירעון וסגנית הממונה על רשמי ההוצאה לפועל, מיכל שכנר, החליטה להעניק הפטר מחוב מזונות עבר בסך של כ-24 אלף שקלים למוסד לביטוח לאומי - לחייב בן 73, נכה צה"ל בשיעור 93%, שמטפל בבנו הסיעודי שנפצע במהלך שירותו הצבאי.

החייב, גרוש ואב לילד בגיר, מתגורר בדירת עמידר בשכירות ומתקיים מקצבת זקנה, קצבת סיעוד וגמלת נכות צה"ל. לפי ההחלטה, הוא משמש כמטפל העיקרי בבנו בן ה-33, הסובל מנכות ומוגדר כסיעודי.

במשך שנים לא עמד החייב בתשלום המזונות שנפסקו לחובתו, ובשל כך המוסד לביטוח לאומי שילם את הכספים לזוכה ונכנס בנעליה לצורך גביית החוב. במסגרת הליך חדלות פירעון, שבו חובותיו הכוללים עומדים על כ-180 אלף שקלים, ביקש החייב כי צו ההפטר יחול גם על חוב המזונות.

בביטוח הלאומי התנגדו לבקשה וטענו כי מדובר בחוב בעל מעמד מיוחד, שככלל אינו בר-הפטר. עוד נטען כי אין סמכות למחוק את החוב. הרשמת הבהירה בהחלטתה כי חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי אכן קובע שבדרך כלל צו הפטר אינו חל על חוב מזונות שנפסק בפסק דין, בשל אופיו הייחודי של החוב והעובדה שמדובר בחובה אישית, מוסרית וחברתית שנועדה להבטיח את צורכי המחיה הבסיסיים של הזכאי למזונות.

עם זאת, ציינה הרשמת כי החוק מאפשר לבית המשפט להחיל הפטר גם על חוב מזונות במקרים חריגים. בהחלטתה הדגישה כי אין להקל ראש בכך שהחייב לא שילם מזונות במשך שנים, וכי המדינה נאלצה לשאת בתשלומים במקומו - דבר שהעביר את הנטל לקופה הציבורית. לצד זאת כתבה: "בית המשפט אינו יושב רק לדון את האדם על עברו, עליו לבחון גם את ההווה ואת האפשרות לתיקון".

הרשמת מנתה שורה של נסיבות חריגות שהובילו לקבלת הבקשה: גילו המבוגר של החייב, מצבו הבריאותי, היעדר נכסים או אופק כלכלי, והעובדה שהוא מתקיים מקצבאות בלבד. בנוסף ציינה כי בנו סובל מנכות קשה וכי מהמסמכים ומהתרשמותה האישית עולה שמדובר ב"טיפול יומיומי אינטנסיבי".

שיקול נוסף בהחלטה היה העובדה שחוב המזונות אינו כלפי הזוכה המקורית אלא כלפי הביטוח הלאומי, שנכנס בנעליה מכוח החוק. לדבריה, אף שאין בכך כדי לשלול את אופיו המיוחד של החוב, הדבר "מקהה במידת מה את הפגיעה הישירה בזכאי המקורי למזונות".

עוד נקבע כי יש להביא בחשבון גם את היחס בין חוב המזונות לבין כלל החובות. הרשמת ציינה כי מדובר בחוב שאינו גבוה יחסית למצבת החובות הכוללת, וכי סיכויי הגבייה בפועל נמוכים מאוד. לדבריה, השארת החוב מחוץ לצו ההפטר הייתה מסכלת בפועל את מטרת השיקום הכלכלי שביסוד החוק, "מבלי שקיימת תוחלת גבייה ממשית".

בסיום ההחלטה התייחסה הרשמת גם להיבט האנושי של המקרה וכתבה כי "יחסי הורים וילדים אינם מסתיימים בפסק דין, ואינם מתיישרים תמיד עם דיני החיובים". עוד הוסיפה כי לעיתים נדרש המשפט להכריע בתוך מציאות מורכבת שבה אין פתרון צודק מוחלט, אלא ניסיון להגיע לאיזון הוגן ככל האפשר.

לבסוף ציינה כי אינה יכולה לחתום את החלטתה מבלי להביע הערכה לאנשי כוחות הביטחון, "שמקריבים מעצמם ללא מורא לטובת מדינת ישראל", ובהם גם בנו של החייב.