חשוד במעשים מגונים מול ילדים שוחרר: המשטרה לא חקרה דבר במשך שבוע

חשד למעשים מגונים מול ילדים בגן שעשועים ציבורי הוביל למעצרו של קשיש בן 80, אלא שבבית המשפט התברר כי במשך יותר משבוע משטרת חדרה כמעט שלא ביצעה פעולות חקירה בסיסיות. השופט אלכס אחטר מתח ביקורת חריפה במיוחד על התנהלות החוקרים, קבע כי “לא נעשה דבר”, והורה לשחרר את החשוד למרות חומרת החשדות.

מדובר בחשוד, כבן 80, המתגורר בבית אבות וללא עבר פלילי, שנעצר בחשד כי חשף את איבר מינו וביצע מעשים מגונים בפומבי מול ילדים בגן שעשועים ציבורי בחדרה. המשטרה ביקשה להאריך את מעצרו בחמישה ימים בטענה כי מדובר בלפחות שלושה אירועים שונים שבהם היו מעורבים שלושה קטינים. אלא שככל שהתקדם הדיון, נחשפה תמונה מדאיגה של חקירה שכמעט לא בוצעה כלל.

במהלך הדיון הודה נציג המשטרה כי מאז הגשת התלונה, שמונה ימים לפני המעצר, ועד למעצרו של הקשיש, לא נגבו עדויות מהקטינים, לא בוצעו חקירות ילדים, לא נבדקו מצלמות אבטחה באזור ולא נאספו ראיות נוספות. כאשר נשאל בדיון מה נעשה במסגרת החקירה, השיב נציג המשטרה בפשטות: “לא עשינו כלום”. גם לשאלת בית המשפט האם נגבו עדויות, השיב: “לא”.

סנגורו של החשוד, עו”ד דן גלעד מהסנגוריה הציבורית, טען בדיון כי מדובר במעצר בלתי חוקי וכי המשטרה כשלה כמעט בכל שלב אפשרי. לדבריו, “לא נעשה דבר בתיק”, למרות שמדובר באדם מבוגר המתגורר בבית אבות וסובל ככל הנראה מירידה קוגניטיבית. הסנגור טען כי המשטרה לא דאגה לבדיקה רפואית לחשוד, לא אפשרה לו להבין כראוי את זכויותיו ולא הפעילה שיקול דעת בסיסי. “ככה לא אמורה להתנהל חקירת משטרה”, אמר בדיון.

עוד הוסיף: “לא קיבלתי הסבר מדוע המשטרה לא פנתה לבית המשפט בבקשה להוצאת צו מעצר. נציגי המשטרה לא ידעו להסביר מדוע לא בדקו את התלונה ולא אספו ראיות שיכלו, מצד אחד, לחזק את החשד הראשוני או, מצד שני, להחליש אותו. לא נעשה דבר בתיק”.

השופט אחטר לא הסתיר את ביקורתו. בהחלטתו כתב כי “ניסיתי לברר מה נעשה בפרק הזמן שחלף ממועד הגשת התלונה... והבנתי כי לא נעשה דבר”. עוד כתב כי היחידה החוקרת “לא טרחה כלל וכלל לזמן את המתלוננים, לגבות עדות, לזמן חוקרי ילדים ולחקור, כפי שמצופה ממנה וכפי שנדרש ממנה, את האירוע”. לדבריו, גם השוטר הקהילתי שריכז לכאורה את התלונות “לא העלה שום דבר על הכתב”.

השופט הוסיף כי רק לאחר שהחשוד נעצר החליטה המשטרה “להתחיל בחקירת האירוע”, וזאת באמצעות פעולות חקירה “שהיו צריכות להתבצע זה מכבר”. השופט אחטר הדגיש כי רובן המכריע של פעולות החקירה היו “בהישג ידה ובשליטתה של היחידה החוקרת” כבר ממועד הגשת התלונה.

גם בסוגיית זכויות החשוד מתח השופט ביקורת קשה על החוקרים. בהחלטתו ציין כי התרשם שהחשוד “לא בהכרח הבין את זכויותיו”, וכי ויתורו על היוועצות עם עורך דין היה “ויתור פסיבי”, מבלי שהחוקרת הסבירה לו “את משמעות הוויתור, את תכליתו ואת ההשלכות המהותיות של ויתור זה”. עוד קבע כי בפני החוקרת היו “מספר רב של נורות אזהרה והתרעה” שהיו אמורות להביא לפנייה מיידית לסנגוריה הציבורית.

השופט התייחס גם לגרסת החשוד, שקשר עצמו לזירת האירוע אך טען כי בשל מצבו הרפואי נאלץ להטיל את מימיו במקום ציבורי. אחטר כתב כי מחומר החקירה הדל שהוצג בפניו, הוא לא התרשם “שמעשיו מונעים משיקולים אחרים”, והדגיש כי אמנם יש לחקור את החשדות עד תום, אך “איני סבור שהדבר מצדיק את המשך מעצרו מאחורי סורג ובריח”.

בהמשך ההחלטה הזכיר השופט למשטרה “כלל בסיסי ויסודי בדיני המעצרים”, שלפיו “ראשית יש לחקור ורק לאחר מכן, וככל שמתגבשת תשתית ראייתית מתאימה, ניתן לפנות בבקשה מתאימה למעצר של אדם”. לדבריו, במקרה הזה המשטרה “עצרה את החשוד ללא צו, ללא חקירה מקדימה וללא כל פעולה שתצדיק את התנהלותה”.

למרות חומרת החשדות, הורה השופט על שחרורו של החשוד בתנאים מגבילים, ובהם הרחקה למשך 30 ימים מגן השעשועים הסמוך למקום מגוריו ואיסור להימצא בקרבת קטינים. בנוסף, חויב החשוד לחתום על ערבות עצמית בסך 3,000 שקלים ולהתייצב לכל חקירה שאליה יוזמן.

גם בקשת המשטרה לעכב את שחרורו נדחתה. השופט קבע כי “המעצר אינו מהווה מקדמה עונשית כלשהי ואין בו כדי לרפא את מחדלי המבקשת”. עוד כתב כי ככל שהחקירה תתבצע בעתיד והתשתית ה]פ תראייתית תתחזק, תוכל המשטרה להגיש בקשה חדשה למעצר.