שוויון בתחנת הדלק: פסק הדין שעשוי לשנות את המציאות עבור בעלי מוגבלויות

בית המשפט המחוזי מרכז לוד אישר הסדר פשרה ראשון מסוגו מול רשת “דור אלון”, שבמסגרתו יונגשו עמדות טעינה לרכבים חשמליים בתחנות דלק לטובת אנשים עם מוגבלות בניידות, לצד מתן שירות אנושי ייעודי בתחנות מאוישות.

לפי הבקשה, התובע הגיע להטעין את רכבו החשמלי במספר תחנות של דור אלון, אך גילה כי סביבת עמדות הטעינה אינה נגישה לכיסאות גלגלים. לטענתו, החניות היו צפופות ולא אפשרו ירידה מהרכב, חלק מהעמדות מוקמו על מדרכות מוגבהות או מאחורי אבני בלימה, ולעיתים לא ניתן היה כלל להגיע מהעמדה אל הרכב. הוא טען כי מדובר בבעיה רוחבית בתחנות שונות של הרשת, וצירף חוות דעת של מומחה נגישות שתיעדה את הליקויים.

במסגרת הבקשה טען המבקש כי התנהלות החברה מפרה את חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, את תקנות הנגישות ואת חוק הגנת הצרכן. הוא ביקש לייצג את כלל האנשים עם מוגבלות בניידות שניסו להטעין את רכבם בתחנות החברה ולא הצליחו לעשות זאת. הנזק לכל חבר קבוצה הוערך ב 2,000 שקלים והנזק הכולל הוערך בכחמישה מיליון שקלים.

מנגד, דור אלון לא הגישה תשובה מלאה לבקשת האישור, לאחר שההליך הופנה לגישור בפני הנשיאה בדימוס הילה גרסטל. עם זאת, מהסדר הפשרה עלה כי עמדת החברה הייתה שבתחנות מאוישות ניתן מענה באמצעות “נוהל שלוש הצפירות”, שבמסגרתו אדם עם מוגבלות מצפצף שלוש פעמים כדי לקבל סיוע אנושי בתדלוק. החברה טענה גם שאין חובה חוקית להנגיש פיזית עמדות טעינה בתחנות שאינן מאוישות, אך הסכימה לקדם פתרונות מתוך רצון להעניק “שירות טוב ושוויוני לאנשים עם מוגבלות”.

בסופו של הליך גישור ממושך גובש הסדר פשרה רחב. לפי ההסכם, בתחנות מאוישות יוצב מספר טלפון ייעודי על גבי עמדות הטעינה, כך שאדם עם מוגבלות יוכל להזעיק עובד שיסייע לו בחיבור ובניתוק הרכב מהטעינה, ללא צורך בשימוש ב”נוהל שלוש הצפירות”. זמן ההמתנה לסיוע לא יעלה על עשר דקות, למעט מקרים חריגים. בנוסף, החברה התחייבה לערוך הדרכות לעובדים ולפרסם באתר האינטרנט שלה מידע מפורט על נגישות עמדות הטעינה.

באשר לתחנות שאינן מאוישות, הוסכם כי החברה תבצע הנגשה פיזית של סביבת עמדות הטעינה כך שתאפשר לאנשים בכיסאות גלגלים להחנות, לצאת מהרכב ולהטעין אותו באופן עצמאי. ההנגשה תבוצע בתוך שלושה חודשים עד שנה, בהתאם לתחנה, ותכלול גם התאמה לרכבים גבוהים. החברה התחייבה להחיל את ההנגשה גם על תחנות חדשות שיוקמו בעתיד.

עוד נקבע כי החברה תעניק פיצוי בדמות 4,000 שוברים בשווי 25 שקלים כל אחד, בסכום כולל של 100 אלף שקלים, שיחולקו באמצעות ארגון נכי צה”ל לבעלי מוגבלות בניידות.

המדינה, באמצעות נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים, לא התנגדה להסדר, אך העירה כי כבר כיום קיימת חובה חוקית להעניק סיוע לאנשים עם מוגבלות בתחנות דלק מאוישות. עוד נטען כי הנגשת עמדות הטעינה אינה “הנגשת יתר”, אלא חלק מהחובות הקיימות בדין. הצדדים השיבו כי התביעה עסקה בעיקר בהנגשת סביבת הטעינה ולא בעמדות עצמן, וכי ההסדר מעניק פתרון מעשי ראשון מסוגו בתחום.

“החברה בישראל מחוייבת לנהוג באנשים עם מוגבלות בכבוד, וליצור סביבה שתאפשר לבעלי מוגבלויות לחיות את חייהם בעצמאות מרבית ובאופן שווה”. כתב השופט רמי חיימובית ועוד ציין כי המחויבות הזו “התחזקה עוד יותר בשנים האחרונות בשל הצטרפותם של אלפי פצועי צה”ל ופעולות האיבה למעגל הנכות”. השופט הוסיף כי יש צורך להתאים את המציאות המשפטית והפיזית גם לשינויים טכנולוגיים, ובהם המעבר לרכבים חשמליים.

השופט חיימוביץ’ קבע כי ההסדר “ראוי, הוגן וסביר”, וציין כי הוא מספק “פתרון עתידי מהיר יחסית לבעיה הולכת וגדלה”. לדבריו, ההסכם מביא “לתיקון במצב הקיים, הן בהנגשה פיזית והן במתן סיוע אנושי”. עוד כתב כי מדובר בפתרון מאוזן לנוכח “ראשוניות התביעה” והתרחבות השימוש ברכבים חשמליים בישראל.