השוטר התחזה להומלס שיכור – ועצר אדם שניסה לגנוב לו את הטלפון

מה שנראה לרגע כמו הזדמנות קלה ברחוב חשוך בדרום תל אביב, התברר כמהלך משטרתי מתוכנן היטב. נתין זר מאריתראה, בן 34, שניגש לאדם ששכב על המדרכה וניסה לקחת טלפון מכיסו, לא ידע כי מדובר בשוטר במהלך תרגיל ומצא את עצמו מורשע בתקיפה לשם גניבה, ובקביעה נחרצת של בית המשפט כי לא מדובר ב"פח יקוש", אלא בעבירה של ממש.

הכל החל במהלך פעילות משטרתית יזומה ברחוב דרך שלמה בתל אביב, שוטר שהתחזה לאדם שוכב על המדרכה עם טלפון בכיסו. על פי עובדות כתב האישום, הנאשם חלף במקום, שב על עקבותיו, שלף את הטלפון מכיסו של השוטר, ולאחר שזה התנגד "משך אותו מנגד בחוזקה" בניסיון להוציאו משליטתו. עוד נטען כי בעת מעצרו השליך את הטלפון.

מטעם התביעה הוצגו עדויות השוטרים שהיו בזירה, שתיארו פעולה מתואמת שנועדה להתמודד עם תופעת שודים באזור. לדבריהם, הנאשם הוא זה שנקט יוזמה, התקרב לשוטר, שלח יד לכיסו ונטל את הטלפון, תוך מאבק פיזי. בית המשפט קבע כי עדויות השוטרים עקביות ומהימנות, וכי "אין ספק כי הנאשם לקח את הטלפון ומשכו באגרסיביות" עד שהצליח להוציאו מידי השוטר. התביעה הדגישה כי לא הופעל כל לחץ או שידול, וכי מדובר בפעילות מבצעית לגיטימית ולא בהדחה אסורה.

מנגד, ההגנה טענה כי מדובר בפעולת "ביום" פסולה המהווה פח יקוש, וכי המשטרה יצרה מצב מלאכותי שנועד לפתות אזרחים לבצע עבירה. עוד נטען כי הנאשם כלל לא ניסה לגנוב את הטלפון אלא רק נגע בשוטר מתוך מחשבה שמדובר באדם מוכר. בנוסף הצביעה ההגנה על מחדלי חקירה, ובהם היעדר תיעוד של הפעולה ואי בדיקת טביעות אצבע.

בית המשפט דחה את גרסת הנאשם, וקבע כי עדותו "הותירה רושם שלילי ואינה מהימנה". נקבע כי הסבריו אינם מתיישבים עם הראיות, וכי לא הצליח לתאר את אותו "מכר" שלטענתו חיפש. עוד נקבע כי עצם המאבק על הטלפון מלמד שלא מדובר במעשה תמים: "חלף האפשרות לעזוב, בחר להיאבק על הטלפון", דבר המצביע על כוונה פלילית ברורה.

בהכרעת הדין קבעה השופטת מירי הרט-ריץ כי המאשימה הוכיחה מעבר לספק סביר את יסודות עבירת התקיפה כדי לגנוב, תוך שימוש בכוח להשגת הרכוש. לצד זאת, הנאשם זוכה מעבירת שיבוש מהלכי משפט, לאחר שהתביעה עצמה ביקשה שלא להרשיעו בעבירה זו.

באשר לטענת ההדחה, קבע בית המשפט כי אין מדובר בסוכן מדיח: "לא היה כל פיתוי או שידול אקטיבי... הנאשם הוא שבחר לפעול". עוד הודגש כי גם אם נוצר פיתוי מסוים, לא הייתה כפייה או שכנוע, וכי הנאשם יכול היה להימנע מהמעשה. נקבע כי מדובר בפעילות יזומה ולגיטימית של המשטרה, שנועדה להתמודד עם תופעת השודים, וכי יש לאפשר לה מרחב פעולה מבצעי.

בסיכום הכרעת הדין הורשע הנאשם בעבירה של תקיפה כדי לגנוב, לאחר שנקבע כי פעל ביוזמתו, הפעיל כוח וניסה להימלט עם הרכוש. ולא קיבלה את טענת הסנגורית כי מדובר במקרה זהה להנחת ארנק ובו כסף מזומן על ידי השוטרים. "איני סבורה כי מקרה זה "זהה למצב של הנחת ארנק ובו שטרות כסף באזור ציבורי ועריכת תצפית על מי נוטל אותו. שכן, ובשונה לגמרי - המצב בענייננו חייב את הנאשם לבוא במגע עם אדם אחר, לשלוח ידו לכיסו ולבסוף אף להיאבק איתו לשם השגת הטלפון. מדובר בפעולות הדורשות תעוזה ברמה גבוהה ומשמעותית וכרוכות בעימות, בלתי נמנע, עם האדם שברשותו הטלפון".