במרכז התל-אביבי המנומנם והמבוסס, המקום שבו הורים מחנכים את ילדיהם לסובלנות, איפוק ושיח מכבד, התנפצה אמש האשליה בבת אחת. מה שהחל כערב שגרתי ב"פרלמנט הילדים" הקבוע בגינת ההסתדרות, הסתיים במסע טרור אלים של כנופיה מאורגנת, שהותירה אחריה שני נערים פצועי דקירה, קהילה שלמה של הורים מבועתים ועירייה שנדרשת כעת לתת תשובות קשות על אובדן המשילות ברחובותיה. המשטרה עצרה 5 חשודים במעשה, נתינים זרים מאריתריאה, סודן והפיליפינים וצפויים מעצרים נוספים.
יריב, אביו של הנער בן ה-14 שנדקר במהלך התקיפה, מתאר בראיון ל"היום" מציאות של "מערכות" הולכות ומסלימות, שהכתובת עליהן הייתה על הקיר כבר תקופה ארוכה. "מדובר במערכה שלישית מתוך סדרה של הצקות", הוא מספר בכאב. "הילדים הגדירו את זה בהתחלה כ'מציקים לי בגינה', 'הטרדות'. פעם זה היה לברוח וזה עובר, אבל בערב יום הזיכרון זה עלה שלב".
לדבריו, המתח החל ברמת גן, כאשר אותה חבורה תקפה ילדים מהשכונה ביציאה מחנות אופניים, והמשיך ב"מערכה שנייה" של שוד אלים בבית קפה בלב הצפון הישן מול הגימנסיה. "ראיתי את הסרטון מהבית קפה, הם נטפלים לילד, דורשים את הארנק והטלפון, נותנים מכות. זה שוד אלים לכל דבר. ואתמול הגיעה המערכה השלישית, שיא של אלימות בהתפרצות של אפס למאה בשנייה".
סמוך לשעה 23:00 ישבו שמונה נערים מהשכונה בגינת ההסתדרות, מקום מפגש קבוע עבורם. על פי עדותו של יריב, הכנופיה התוקפת הגיעה מתוכננת להפליא ומחולקת לשתי חזיתות כדי למנוע מילוט: קבוצה גדולה של 20–30 צעירים הגיעה מכיוון הקאנטרי (חזית מזרח), וקבוצה נוספת של כעשרה סגרה מכיוון אבן גבירול.
"הם ניגשו ישר באלימות ברוטאלית", מתאר יריב. "צעקו 'אנחנו נזיין אתכם, נפוצץ אתכם, מי אתם בכלל?'. תוך שנייה שלפו דוקרנים וסכינים. אחד התוקפים תפס את הבן שלי בתנועת חנק מהצוואר, כשהראש שלו לכוד, ובזמן הזה הוא חטף שתי דקירות בגב. מזל שהיו שם שמונה ילדים מהשכונה שהצליחו להדוף חלק מהתקיפה. אם הוא היה שם לבד או עם עוד חבר אחד, זה היה נגמר באסון כבד בהרבה. החבר'ה האלה מחפשים טרף קל".
בזמן שבנו נפצע בגבו מדקירה, חברו עבר מסכת התעללות קשה עוד יותר. "הוא קיבל תשע דקירות בטוסיק וברגליים", מספר יריב. "הוא התקדרר כמו כדור על הרצפה כדי להגן על הראש בזמן שחטף בעיטות ואגרופים. זו אלימות קיצונית. בסרטונים רואים אותו בורח לכיוון ארלוזורוב, מניף ידיים לעובדי הרכבת וזועק 'תעזרו לי, דקרו אותי'. הוא פשוט זעק לעזרה".
הזעם של יריב אינו מופנה רק כלפי התוקפים, אלא בעיקר כלפי המערכת השלטונית והביטחונית. לדבריו, הוואקום הביטחוני במרכז העיר ומה שהוא מכנה "הזנחה של ראש העיר וחבורתו", הם שאיפשרו לכנופיות להפוך את האזור לשטח הפקר. "מרכז תל אביב היה מקום בטוח עד אתמול", הוא אומר במרירות. "אנשים פה אקדמאים, משפחות טובות, אנחנו מחנכים לסובלנות. אבל במרחב הביטחוני הם איבדו שליטה. משטרת ישראל כנראה לא קיימת פה, או שהיא קיימת בלי נוכחות וזהות, רק כסמויים. זה לא מרתיע. פעם היה שוטר מקוף, ידענו למי לפנות. היום התפקיד הזה התפייד".
יריב מבקר בחריפות גם את ההתנהלות העירונית והבירוקרטית: "כשאומרים 'מסוכן' זה אומר שהעבריינים מנהלים את העיר. בנוסף, אם אתה רוצה עזרה מסיירת סלע, אתה צריך לעבור את מדורי הגיהנום של מוקד 106, 'אחת לארנונה, שתיים לחניה'. זה לא מוקד חירום. אנחנו משלמים על שיטור ולא מקבלים תמורה. צריך מערכת אופרטיבית יעילה, לחיצת כפתור אחת לסייר בשטח".
למרות הטראומה, יריב כבר מסתכל קדימה לפעולה אופרטיבית. הוא לא מתכוון לחכות שהשלטון יתעורר לבד. הוא מקדם הקמת מערך "הורים מסיירים" שיעבוד בשיתוף פעולה עם העירייה כדי להחזיר את הנוכחות המרתיעה לגינות הציבוריות. "ביום ראשון ניפגש עם קצין הביטחון של העירייה. אנחנו נרתום פה את ההורים, שכל הורה פעם בחודשיים ייתן כמה שעות בערב. אנחנו לא נוותר על הביטחון שלנו. הילדים שלנו צריכים להמשיך לבלות בלילה עם חברים כמו שאנחנו עשינו בגילם".
כשנשאל אם ירשה ליוני לצאת שוב לרחובות העיר, הוא מודה בכנות: "עובדתית, זה מלחיץ. בלי 'די', זה פשוט מלחיץ. אנחנו בשיא האירוע, ננתח את מה שעבר עלינו ונסיק מסקנות. המערכה החשובה ביותר היא השבת הביטחון למרכז חיינו. המרחב הזה יחזור להיות שקט, אנחנו לא מתכוונים לוותר".
שכן מהשכונה הוסיף: "טוב שבן גביר חילק לנו נשקים, כדור אחד בראש של אחד הילדים האלה יעשה שקט בשכונה. עוד מקרה או שניים אני מאמין שזה מה שיקרה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו