אירוע אלים שהסתיים במכות, אזיקים ופגיעה באזרח, הגיע לשיאו בבית המשפט, שם נדרש השופט גיל גבאי להכריע לא רק בעובדות אלא גם בגורלם של שני שוטרים ותיקים.
למרות חומרת המעשים והביקורת החריפה על התנהלותם, בחר השופט להימנע מהרשעת השוטרים, העדיף שיקום וגזר על אחד מהם 300 שעות עבודה לתועלת הציבור ועל השני 250 שעות כאלו. השניים יפצו ביחד את האזרח שנפגע ב-5,000 שקלים.
על פי כתב האישום, שני שוטרי בילוש, שפעלו במסגרת תפקידם בנתניה, פנו לאזרח ולחברו מבלי להזדהות כשוטרים ולאחר חילופי דברים התפתח עימות שבמהלכו "תפס אותו בעורפו והיכה בפניו", בעוד השוטר השני "בעט, חנק אותו והשכיבו לקרקע". בהמשך, גם במהלך הנסיעה בניידת, נמשכה האלימות כאשר אחד הנאשמים היכה את המתלונן שוב. כתוצאה מהאירוע נגרמה למתלונן חבלה סביב עינו.
במהלך הנסיעה, כהנאשם ישב לצד אחד מהשוטרים במושב האחורי, תפס את המתלונן בצווארו בעוד כבול בידיו, הצמיד את ראשו אליו, אמר לו כי הם "מהמודיעין" והורה לו שלא לדבר. לאחר חילופי הדברים, הוא היכה את המתלונן, היכה אותו באגרופיו ובכף יד פתוחה בעורפו.
התביעה הדגישה בטיעוניה כי מדובר בפגיעה חמורה בערכים מוגנים ובראשם שלמות הגוף וכבוד האדם, אך גם באמון הציבור במשטרה. לטענתה, "שוטר שהופך לפורע חוק תוך שהוא משתמש בכוח שיש לו בחסות החוק, צריך לתת את הדין".
עוד נטען כי האירוע לא היה מורכב או מסוכן, וכי הנאשמים יכלו לעצור את ההסלמה במספר נקודות. המדינה ביקשה להטיל עליהם עונשי מאסר בעבודות שירות ולהרשיעם, תוך הדגשה כי אין מדובר בחרטה מלאה אלא במהלך טקטי לאחר שמיעת הראיות.
מנגד, הנאשמים טענו כי מדובר באירוע נקודתי וחריג שאינו מאפיין את שירותם הארוך במשטרה. אחד מהם, ששירת למעלה משלושה עשורים, הדגיש כי מדובר ב"מכה אחת בלבד" וכי מצבו הנפשי, הכולל פוסט טראומה, השפיע על התנהלותו. השניים הצביעו על תרומתם רבת השנים לביטחון הציבור, על היעדר עבר פלילי ועל החשש כי הרשעה תוביל לפיטוריהם ולפגיעה קשה בפרנסתם ובמשפחותיהם".
השופט גיל גבאי קבע כי אכן מדובר בעבירה חמורה, במיוחד כאשר היא מבוצעת על ידי שוטרים, שכן "כאשר האלימות מופעלת על ידי שוטר, היא עשויה לכלול גם מימד של השפלה כלפי הנפגע. מעבר לפגיעה בפרט, אלימות שוטרים פוגעת גם בערכים ציבוריים רחבים. שוטר המבצע עבירה פוגע בתדמית המשטרה ובאמון הציבור בה, אמון שהוא חיוני ליכולתה של המשטרה לאכוף את החוק ולשמור על הסדר הציבורי".
בהמשך פסק הדין הוסיף השופט גבאי כי "מעשים אלו נתפסים כחתירה תחת הערכים הבסיסיים המנחים את הארגון, כאשר ממערכת אכיפת החוק ומהשוטרים המייצגים אותה מצופה להוות דוגמה אישית ולהפגין ריסון ואיפוק. אלימות שוטרים מהווה ניצול לרעה של הכוח והסמכות שניתנו להם על ידי המדינה, ופוגעת בערך של טוהר המידות בשירות הציבורי".
עם זאת, השופט הדגיש כי האירוע היה קצר, ספונטני ולא מתוכנן, וכי רמת האלימות אינה מהגבוהות. עוד ציין כי נסיבות אישיות, ובהן פוסט טראומה של אחד הנאשמים ושירות ממושך ללא דופי של שניהם, מצדיקות בחינה מקלה.
בהכרעתו קבע השופט כי מתקיימים התנאים החריגים להימנעות מהרשעה, בין היתר בשל החשש לפגיעה משמעותית בעתידם המקצועי של הנאשמים. הוא ציין כי די בכך שקיים "סיכוי שהנאשם יפוטר כדי להצדיק ביטולה" של ההרשעה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו