ה"טעות" של הבלשים הסמויים - שהביאה לזיכוי הנהג שנמלט

מרדף לילי דרמטי ברחובות בית שמש הסתיים בזיכוי מפתיע: צעיר שברח במהירות על קטנועו מול רכב שעקב אחריו, נסע נגד כיוון התנועה ועלה על מדרכה, לא יורשע בעבירות החמורות שיוחסו לו, לאחר שבית המשפט קבע כי כלל לא ידע שמדובר בשוטרים.

במרכז הכרעת הדין עמד אירוע שהתרחש בשעת לילה מאוחרת, כאשר הנאשם, רכב על קטנוע, תוך שהוא אוחז בטלפון נייד בידו. על פי כתב האישום, כוח משטרתי סמוי הבחין בו כשהוא סוטה מנתיב נסיעתו, נסע במקביל אליו והורה לו לעצור.

לפי הנטען, הנאשם לא נענה לקריאה, החל להימלט, נסע נגד כיוון התנועה במעגל תנועה, עלה על מדרכה ונעצר רק לאחר שניידת נוספת חסמה את דרכו. בגין מעשים אלה יוחסו לו עבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, נהיגה פוחזת ושימוש בטלפון בזמן נהיגה.

הנאשם מצדו כפר במרבית העובדות וטען כי כלל לא הבין שמדובר בשוטרים. לדבריו, רכב בילוש אזרחי, ללא סממנים משטרתיים, עקב אחריו בלילה כשהוא לבוש בקסדה ולא שומע את הקריאות. כשהרכב עצר לידו ואדם יצא לעברו, הוא חשש לחייו וחשב כי מדובר באנשים המבקשים לפגוע בו, ולכן נמלט מהמקום.

הנאשם הודה כי החזיק טלפון בזמן הנסיעה ואף הודה כי נסע באופן מסוכן, אך טען כי עשה זאת מתוך פחד ממשי ולא מתוך ניסיון להימלט מאכיפת החוק.

"טעות כנה וסבירה"

במהלך הדיון העידו השוטרים המעורבים באירוע ותיארו כיצד קראו לנאשם לעצור ואף ניסו להזדהות. עם זאת, בחקירות הנגדיות עלו פערים מסוימים, ובהם העובדה כי הרכב היה סמוי, השוטרים היו בלבוש אזרחי, לא הופעלה סירנה או כריזה, ולא ניתן היה לקבוע בוודאות שהנאשם שמע את הקריאות או הבין שמדובר באנשי משטרה. אחד השוטרים אף הודה כי אינו יכול לומר בוודאות שהנאשם ידע שמדובר בשוטרים.

השופטת סיגל אלבו קיבלה את גרסת הנאשם במלואה וקבעה כי לא הוכח מעבר לספק סביר כי ידע שמדובר בשוטרים. לדבריה, "לא הוכח מעבר לספק סביר כי הנאשם ידע כי האנשים שביקשו ממנו לעצור היו שוטרים", ומשכך לא מתקיים היסוד הנפשי הנדרש לעבירה של הפרעה לשוטר.

עוד נקבע כי אף שהנאשם ביצע בפועל נהיגה מסוכנת, עומדת לו הגנת "הצורך המדומה", שכן פעל מתוך אמונה כנה כי נשקפת לו סכנה. בית המשפט קבע כי מדובר ב"טעות כנה וסבירה", בין היתר בשל תנאי האירוע: לילה, מקום חשוך, רכב ללא סימני זיהוי ושוטרים בלבוש אזרחי.

בהתאם לכך, זוכה הנאשם מהעבירות החמורות של הפרעה לשוטר ונהיגה פוחזת. עם זאת, הרשיעה אותו השופטת בעבירה אחת בלבד – שימוש בטלפון בזמן שהרכב נע, עבירה שבה הודה הנאשם בעצמו.