שנים של אלימות חוזרת, אישה אחת חסרת בית, וסוף טראגי אחד ברחוב בתל אביב, הכרעת הדין שניתנה באחרונה בבית המשפט המחוזי חושפת רצף אירועים קשה שהסתיים במותה של מרינה מלינובסקה, שרק אחרי מותה הוגשו כתבי אישום נגד בן זוגה, ראוף שמילוב, גם על האירועים האלימים שעברה על ידו במשך השנים והסתיימו בהרשעה של חבלה חמורה, תקיפה ופציעה.
בלב הפרשה עמדה מערכת יחסים אלימה ומתמשכת בין הנאשם ראוף שמילוב לבין מרינה מלינובסקה, דרת רחוב שעלתה לישראל מאוקראינה. לפי כתב האישום, בין השנים 2022 ל-2024 תקף הנאשם את המנוחה במספר הזדמנויות בדירתו ברחוב זרח בתל אביב. האירועים כללו הכאה באגרופים, משיכה בשיער, ניפוץ בקבוק זכוכית על ראשה וגרימת חבלות חוזרות.
האירוע החמור ביותר התרחש במרץ 2024, אז על פי הנטען תקף אותה באגרופים, בעיטות ובאמצעות חפצים שונים, גרם לה פציעות קשות ובהמשך גרר את גופתה לרחוב כשהיא עטופה בסדין. צוות מד"א קבע את מותה זמן קצר לאחר מכן.
התביעה ביקשה להרשיע את הנאשם בכלל האישומים, תוך שהיא נשענת על מארג ראיות רחב. בין היתר הוצגו ממצאים פורנזיים שקשרו את הנאשם לזירה, בהם סכין ועליה DNA של המנוחה והנאשם, כתמי דם בדירה ובסמוך לה, וכן ראיות לכך שהגופה נגררה מדירתו. בנוסף, הצביעה התביעה על אמירות מפלילות שמסר הנאשם למדובב ועל כך שנמנע מלהעיד, דבר שלטענתה מחזק את ראיותיה. ביחס לאירועים הקודמים ביקשה התביעה להסתמך על אמרות המנוחה שנגבו בסמוך לאירועים, למרות שלא יכלה להעיד עקב מותה.
לטענת התביעה, נוכח אורחות חייה של המנוחה, דרת רחוב, מיד לאחר הגשת תלונה במשטרה, וקבלת טיפול רפואי, נהגה המנוחה לעזוב את בית החולים באופן שלא אפשר את איתורה. התביעה ציינה כי מדובר במנוחה נרקומנית שעסקה בזנות. משכך, נוכח התנהלותה של המתלוננת, התיקים מושא האירועים הקודמים נסגרו בעילה של העדר ראיות מספיקות.
מנגד, ההגנה טענה לחפות מלאה. לטענת הסנגורים, הנאשם לא פגע במנוחה מעולם, והראיות אינן קושרות אותו באופן חד משמעי למעשים. עוד נטען כי אמרות המנוחה אינן קבילות או שיש לייחס להן משקל נמוך, בין היתר בשל מצבה בעת גבייתן, העדר תיעוד תקין ושימוש במתורגמנים לא מקצועיים. ההגנה גם הדגישה כי חלק מהתיקים נסגרו בעבר מחוסר ראיות, וכי לא ניתן “להחיותם” לאחר מותה. בנוסף נטען כי חקירת הנאשם כללה מחדלים וכי מצבו הנפשי משליך על אמינות דבריו.
בית המשפט, בראשות השופטת מעין בן ארי, קיבל בחלקו את עמדת התביעה. ביחס לאירוע הקטלני נקבע כי אף שאין ראיה ישירה למעשה, מכלול הראיות הנסיבתיות יוצר תמונה ברורה ומרשיעה.
בפסק הדין הודגש כי “המארג הראייתי הכולל… מבסס במידה הנדרשת את העובדות”, וכי גרסת הנאשם “מתחמקת ושקרית” ואינה מעוררת ספק סביר . בהתאם לכך הורשע הנאשם בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות בגין האירוע שבו מצאה המנוחה את מותה.
באשר לאירועים הקודמים, בית המשפט בחן כל מקרה לגופו. באירוע משנת 2022 הורשע הנאשם על בסיס עדות ישירה של עדת ראייה שנמצאה מהימנה, שתיארה כיצד משך את המנוחה כשהייתה כמעט עירומה וניסה להחזירה בכוח לדירה. באירוע משנת 2023 נקבע כי אף שהאמרות עצמן בעייתיות, הראיות החיצוניות והנסיבתיות מספיקות להרשעה בעבירת פציעה.
לעומת זאת, באירוע מינואר 2024 זוכה הנאשם, לאחר שנקבע כי הראיות אינן מספיקות ואינן יוצרות תשתית להרשעה מעבר לספק סביר.
בסיכום הכרעת הדין הורשע הנאשם בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, תקיפה הגורמת חבלה ממשית ופציעה, אך זוכה מעבירות של שיבוש מהלכי משפט והשמדת ראיות וכן מאישום נוסף.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו