בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קבע היום (ראשון) כי קשר אינטימי ממושך שהתנהל בין מעסיק לעובדת צעירה אינו יכול להיחשב קשר רומנטי שוויוני, אלא מערכת יחסים שנבנתה על פערי כוח, תלות כלכלית והשפעה אישית עמוקה.
בפסק דין חריג בהיקפו חויב המעסיק לשלם לעובדת לשעבר פיצוי כולל של יותר מ-437 אלף שקלים, לאחר שנקבע כי המגעים האינטימיים ביניהם התרחשו תוך ניצול יחסי מרות ותלות במקום העבודה.
התביעה הוגשה על ידי עובדת שהחלה לעבוד אצל הנתבע בשנת 2015, זמן קצר לאחר שסיימה את שירותה הצבאי כשהייתה כבת 22. לטענתה, במהלך שנות עבודתה התפתח בין השניים קשר אישי שהחל במסגרת יחסי העבודה והפך בהדרגה למערכת יחסים אינטימית מורכבת.
במסגרת התביעה טענה כי הנתבע ניצל את פערי הכוחות ביניהם ואת מצבה הנפשי הרגיש, יצר בה תלות כלכלית ואישית והוביל אותה למגעים אינטימיים שהוצגו על ידו כפעולות טיפוליות שנועדו לסייע לה להתמודד עם קשיים נפשיים.
לפי גרסת התובעת, הנתבע הציג עצמו כבעל יכולות ריפוי והציע לה להשתתף ב"טיפולים" שנועדו לטענתו לסייע לה. לדבריה, המפגשים כללו הדלקת נרות, עיסויים ומגעים גופניים שהפכו עם הזמן למגעים אינטימיים.
היא תיארה כי תדירות המפגשים הלכה וגברה עד שהתקיימו כמעט מדי יום, ולעיתים אף התרחשו במקום העבודה ובמקומות ציבוריים. עוד טענה כי כאשר ביקשה להפסיק את המגעים, הנתבע שכנע אותה כי מדובר בטיפול הנדרש לטובתה.
עוד נטען כי במהלך השנים הפכה תלויה בו גם במישור הכלכלי והאישי. לדבריה, הנתבע סייע לה במציאת דירה ואף נשא בחלק מהוצאות המחיה שלה, ובמקביל חדל לשלם לה שכר חודשי סדור. לטענתה, מצב זה העמיק את תלותה בו והוביל לכך שהרגישה שאינה יכולה לסרב לדרישותיו. בנוסף טענה כי הנתבע היה מעורב באופן נרחב בחייה האישיים ואף נהג להגיע לדירתה באופן תדיר.
הנתבע מצדו דחה את הטענות וטען כי מדובר היה בקשר אישי ורומנטי שהתנהל בהסכמה מלאה בין שני בגירים. לדבריו, הקשר בין הצדדים החל במסגרת העבודה ובהמשך התפתח לקשר חברי ואינטימי מרצון הדדי.
הוא הכחיש כי התקיימו יחסי מרות או ניצול וטען כי התובעת הייתה אישה עצמאית שקיבלה את החלטותיה בעצמה. עוד טען כי בשנת 2019 הפכה התובעת לשותפה עסקית בעסק ולכן לא התקיימו עוד יחסי עובד-מעסיק ביניהם.
אולם לאחר בחינת הראיות, העדויות והתכתובות בין הצדדים קבע בית הדין כי גרסת התובעת אמינה יותר. בפסק הדין צוין כי למרות אי-התאמות מסוימות בעדותה, התרשמות ההרכב הייתה כי עדותה רציפה ומשתלבת עם התמונה הראייתית הכוללת. מנגד נקבע כי גרסת הנתבע הייתה רצופה סתירות ואינה מתיישבת עם הראיות.
בית הדין דחה גם את טענת הנתבע שלפיה התובעת הפכה לשותפה עסקית החל משנת 2019. נקבע כי למרות החתימה על מסמכים להקמת שותפות, בפועל המשיכה התובעת לעבוד במסגרת העסק ותחת הנחיותיו של הנתבע, והוא נותר הגורם המרכזי בקבלת ההחלטות ובניהול הפעילות הכלכלית.
בהמשך בחן בית הדין את טיב היחסים האישיים בין הצדדים והגיע למסקנה כי התקיימו פערי כוח משמעותיים. בין היתר צוין כי הנתבע היה מבוגר מהתובעת בכ-15 שנה, שלט בהתנהלות העסקית והכלכלית שלה, היה מעורב במגוריה ואף הציג עצמו כבעל יכולות מיוחדות לסייע לה מבחינה נפשית.
בסופו של דבר חויב הנתבע לשלם לתובעת פיצוי של 300 אלף שקלים בגין ההטרדה המינית, לצד סכומים נוספים בגין זכויות עבודה שונות ובהן שכר עבודה, פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות. הסכום הכולל שנפסק לטובתה עומד על 437,581 שקלים, בנוסף להוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 50 אלף שקלים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
