סרטים פורנוגרפיים, טלפונים ונגנים: עובדת בכלא הבריחה סחורות לאסיר

אחראית אבטחת איכות במפעל שפעל בתוך בית סוהר רימונים, שהורשעה בקבלת שוחד ובהכנסת ציוד אסור לאסיר המרצה מאסר עולם בגין רצח, נידונה לתשעה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות וקנס של 30 אלף שקל.

שופט בית המשפט המחוזי מרכז בלוד, מיכאל קרשן, קבע כי מעשיה פגעו באמון הציבור ובביטחון בית הסוהר, אך בחר לחרוג ממתחם הענישה בשל הליך שיקום משמעותי ונסיבותיה האישיות.

על פי כתב האישום המתוקן, הנאשמת עבדה משנת 2014 כאחראית אבטחת איכות וממלאת מקום מנהל מפעל בחברת וויסבורד בע"מ, שהפעילה מפעל ייצור בתוך תחומי בית סוהר רימונים, ובמסגרת תפקידה נחשבה לעובדת ציבור. הנאשם הנוסף, היה אסיר שהועסק במפעל.

במהלך שנת 2022 פנה אליה וביקש לשכפל עבורו תכנים מהתקני זיכרון שהיו ברשותו, אף שידעה כי אסור לאסירים להחזיק התקנים מסוג זה. תחילה סירבה, אולם לאחר שהפציר בה והציע לשלם דמי שוחד, נעתרה.

בהמשך, בין שנת 2022 לינואר 2024, העתיקה תכנים ובהם סרטים, סרטים פורנוגרפיים, שירים ותמונות להתקנים נוספים, רכשה התקנים והכניסה אותם לבית הסוהר, רכשה מכשירי 3MP עם כרטיסי זיכרון ואוזניות והעבירה אותם לנאשם, וכן רכשה 11 שעוני יד והכניסה אותם לכלא. בהמשך פגשה אדם מטעמו בתחנת דלק, קיבלה ארבעה טלפונים ניידים קטנים עם כרטיסי סים, ארזה אותם עם מטענים וסוללות והכניסה אותם לבית הסוהר בארבע הזדמנויות שונות.

בסך הכול קיבלה מהנאשם דמי שוחד בסך של כ-20 אלף שקל, ובגין הטלפונים סכום נוסף של 5,000 שקל.

בטיעוניה הדגישה התביעה את חומרת הפגיעה בערכים המוגנים ובאמון שניתן בנאשמת מתוקף תפקידה, וסברה כי מתחם העונש ההולם נע בין 26 ל-48 חודשי מאסר בפועל . עם זאת, בשים לב לכך שהנאשם, המרצה מאסר ממושך בגין רצח, נדון במסגרת הסדר סגור ל-26 חודשי מאסר שמתוכם 13 חודשים במצטבר, עתרה המאשימה לעונש בתחתית המתחם שהציעה.

ההגנה הדגישה את נסיבותיה האישיות של הנאשמת את נטילת האחריות והחרטה ואת ההליך הטיפולי המשמעותי בו החלה ביולי 2024. שירות המבחן התריע כי מאסר בפועל עלול לקטוע את ההליך השיקומי ולהביא לרגרסיה במצבה הרגשי והתפקודי כאם יחידנית, והמליץ על מאסר שירוצה בעבודות שירות לצד צו מבחן.

השופט קרשן קבע כי "לא יכול להיות ספק בנוגע לחומרת מעשי הנאשמת", אשר סייעה לאסיר להחדיר חפצים אסורים לכלא ופגעה גם בביטחון בית הסוהר. עם זאת, בשל עקרון אחידות הענישה ובהתחשב בעונש שנגזר על נותן השוחד, ציין כי לא ניתן לקבוע שרצפת המתחם בעניינה תהיה כפולה מעונשו של הנאשם, והעמיד את רצפת המתחם על 13 חודשי מאסר בפועל.

לבסוף החליט לחרוג ממתחם הענישה ולא לשלוח את הנאשמת למאסר מאחורי סורג ובריח. לדבריו, הליך השיקום המשמעותי והיותה אם יחידנית, מאפשרים במקרי קצה לחרוג לקולה מטעמי צדק, על מנת שלא ייגזר עונש בלתי מידתי. עם זאת הדגיש כי כל אחת מהנסיבות לבדה לא הייתה מספיקה לחריגה, ורק הצטברותן שכנעה אותו במקרה החריג.