"זה יגיע גם ליישובים יהודיים": המשבר שמדינת ישראל מתקשה לעצור

ב-23 בנובמבר 2018 נספרו 51 מקרי רצח בחברה הערבית מתחילת השנה. השנה המספר המפלצתי הזה הגיע כבר ב-16 בפברואר, ומאז הוא עולה בקצב שעתי. רק ביום רביעי שעבר נרשמו ארבעה מקרי רצח ביממה - ומדינת ישראל ממשיכה להתנהל כרגיל.

"למחרת רצח בני, סלימאן, ביקר אותי מפקד המחוז והביע תנחומים", מספר נזיה מסארווה, סגן ומ"מ ראש עיריית כפר קרע. "אמרתי לו 'אני מעריך את בואך, אבל בקשר לחקירה - אל תתאמצו יותר מדי, חבל על הדלק, במבחן התוצאה לא יקרה כלום'. מעכשיו אני מודיע לך שיהיה יותר גרוע, כי אין הרגשה שלאחראים כואב או אכפת. הם לא רציניים, ומאשימים שזו התרבות שלנו. זה יתפוצץ בפרצוף של כולנו, ומי שחושב שזה לא יגיע ליישובים יהודיים - פשוט עיוור".

אין ערך לחיים?

חמש שנים עברו מאז סלימאן מסארווה סגר את חנותו בכפר קרע ונרצח ביריות רובה M16, ככל הנראה בגלל טעות בזיהוי. כמו רוב מקרי הרצח בחברה הערבית - גם זה לא פוענח.

פעם דיברו במגזר על רצח על רקע "כבוד המשפחה". כיום הרוב המוחלט של המקרים מתרחשים על רקע פלילי, כחלק ממאבקי שליטה בין ארגוני פשיעה, או סתם בגלל ויכוח ברחוב. לחיי אדם אין הרבה ערך.

"היום ארגוני פשיעה מתלבשים על יישובים", אומר מוחמד פריג', תושב כפר קאסם שקרוב משפחתו נרצח בגלל התנגשות קלה עם רכב אחר. "כשאין היכן לגבות פרוטקשן, לאן ילכו? ליישוב אחר. כל 'חייל' שרואה שהמנהיג שלו הופך למיליונר שואל 'למה אני לא?' - וכך נולד עוד סכסוך. קרבות על מתחמי שיפוט, וברגע שהם פורצים - גם חפים מפשע נפגעים".

מסארווה מכפר קרע מסכים איתו: "יש הרבה מקרי רצח שנולדו מטעויות בזיהוי, כמו הבן שלי. והיום, אם אתה קרוב משפחה של מישהו שחייב כסף, גם אתה מסומן", הוא אומר. "המעגלים מתרחבים. אם בעבר היה קוד אתי שלא פוגעים בנשים, לא הורסים בתים ולא נכנסים למסגדים - כיום אין כזה, הכל מותר. נשים, ילדים - חופשי".

זה אולי יישמע מוזר, אבל עד שנת 2010 היו יותר מקרי רצח בחברה היהודית מאשר בחברה הערבית. מרכז המחקר והמידע של הכנסת כתב מסמך בנושא לבקשת ח"כ איימן עודה, ובו נתונים על קורבנות לפי קבוצות אוכלוסייה בשנים 1980-2022. עד תחילת שנות האלפיים נרצחו מדי שנה בממוצע 54 יהודים ו-18 ערבים.

"העלייה במספרים היא איומה", אומר ניצב בדימוס אליק רון, שפיקד על המחוז הצפוני במשטרה בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות האלפיים. "זה מחייב התערבות של כל הנוגעים בדבר. זה מתחיל בחינוך וממשיך במודיעין. חייבים להשקיע באמצעי מעקב ובכל הדרכים הנדרשות, מאחר שההיקף הפך לזוועתי".

להשתמש בכל האמצעים?

"בכל האמצעים".

מבקשים שימוש ברוגלות

לא מזמן היה זה מפכ"ל המשטרה, דני לוי, שלפני הערכת מצב התלונן על דלות האמצעים העומדים לרשותו. "אין לנו יכולת לבלום ולמנוע כשהידיים שלנו כפותות, עינינו מכוסות ואוזנינו אטומות. דרושה חקיקה מיידית להחזרת הכלים הטכנולוגיים לשימוש המשטרה", אמר.

כדי לנסות לספק מענה דחוף, ראשי התנועה החברתית "הרבעון הרביעי" גיבשו מתווה חירום למאבק בארגוני הפשיעה. "הכלים החוקיים כיום לא מאפשרים לעצור את ארגוני הפשיעה, וגם לא מייבשים אותם כלכלית", אומר פריג', ממנסחי המתווה. "יש להם מוטיבציה, כי הם עשירים והם מצליחים לקנות את הצעירים בשכר גבוה כדי שיהיו החיילים שלהם.

"אנחנו מבקשים מהיועצת המשפטית שבמקרים אשר בהם קיים חשד לארגוני פשיעה אלימים, המשליטים טרור על אזרחים - תאשר שימוש ברוגלות כדי לאסוף מודיעין. מי שמוכח שהוא חבר בארגון פשיעה - יש להוציא נגדו צו מעצר מינהלי ולחלט נכסים".

שימוש ברוגלות הוא בעייתי.

"הבאנו מומחים למשפט בנושא זכויות אדם כדי להגביל את השימוש לרעה ברוגלות. אנחנו לא מתעלמים מהנושא, אבל אי אפשר לתת לפשיעה להשתלט על חיינו. לא נרצה לקום יום אחד ל־7 באוקטובר כשהמאפיות האלה משתלטות על המדינה. אף אחד לא יכול להיות ערב שזה לא יקרה.

"ברגע שאתה מאפשר להם לעשות כרצונם ללא ענישה, אתה מאבד שליטה ונהיית אנרכיה. לכן, נדרשת חקיקה מהירה או הוראת שעה שמאושרת על ידי הממשלה והיועצת המשפטית ולא פוגעת באזרחים הנורמטיביים. צריך להגיב מייד. השטח ברחוב הערבי מוכן לקבל היום כל פתרון".

"הרבעון הרביעי" אינו הארגון היחיד שמנסה לקדם פתרונות. כבר תקופה ארוכה עמותת "יוזמות אברהם", הפועלת למען שוויון וחברה משגשגת וצודקת, מבליטה את מספר מקרי הרצח בחברה הערבית ומקימה קול צעקה.

לפני כמה שבועות העמותה קיימה בכנסת מסיבת עיתונאים, בנוכחות נציגים ממשפחות ערביות שכולות. קאסם, אביו של ד"ר עבדאללה עווד, שנרצח במרפאה לעיני מטופליו, אמר שם: "כנראה ממשלת ישראל הנוכחית רואה את הדם של האזרח הערבי כמיץ עגבניות. אל תדחפו אותנו לחצר האחורית. אני פונה למגזר היהודי - חבקו אותנו".

קשה לומר שדבריו של עווד זעזעו את אנשי המשכן. "בממשלה הנוכחית נתקלנו הרבה פעמים בקיר ולא באוזן קשבת", מספר ינאל ג'בארין, מנהל המחלקה הציבורית ב"יוזמות אברהם". "באותו ביקור בכנסת הצגנו 12 נקודות שזקוקות לטיפול. לצערי אף אחד לא פנה אלינו עד עכשיו בנושא".

ג'בארין בן ה־28, תושב אום אל־פחם, מכיר היטב את המכה המדממת. לפני שנה הוא איבד בחודש הרמדאן את בן דודו מוחמד, שנרצח ביריות. "מתעכבים על מקרי הרצח, אבל לא מדברים על הפציעות", הוא אומר. "אנחנו מגיעים למאות פצועים מדי שנה, רובם כתוצאה מירי - מספרים שלא נספרים, בטח אם מדובר בפציעה בינונית או קשה. אלה פצועים שעוברים שיקום, חלקם נשארים נכים, וכשהגבר הוא המפרנס העיקרי זה פשוט גומר משפחות.

"אנחנו מדברים על מערכת שלמה של חוסר משילות ואחריות. לא רק המשטרה, אלא גם רשות המיסים והרווחה. לא מרגישים אותן. לפני כמה שנים עיריית אום אל־פחם עשתה סקר, והבינה שרוב התושבים לא מרגישים ביטחון אישי לא רק בשעות הלילה, אלא גם ביום. תסתובב בכל עיר ערבית ותשמע מדי פעם ירי והדי פיצוצים".

באום אל־פחם מנסים למזער נזקים. לא מזמן הוציאה העירייה הוראה שבתי עסק לא יישארו פתוחים אחרי חצות. בכפר קאסם מסתובב כבר תקופה ארגון "אל־חראסה", מיליציית שיטור מקומית, כדי לסייע למשטרה לפרק את מכת הפרוטקשן ולהפחית את מקרי האלימות.

"פחות שופוני"

"בטח שיש לנו תפקיד כהנהגה", אומר נזיה מסארווה, סגן ראש עיריית כפר קרע. "אנחנו יודעים שצריך לבצע חשבון נפש ולדעת היכן טעינו, ובאמת התחלנו לשנות. קודם כל - השקעה בנושא הורות. לא שמים היום גבולות, אין זמן לילדים. מי שלא הצליח לחנך את ילדיו עד כיתות ז'-ח' - מאבד אותם.

"נושא נוסף הוא הכסף. הכנסנו חינוך פיננסי מכיתות ד', כי רוב העימותים בפשיעה הם סביב כסף. ילדים והורים צריכים פחות שופוני ושיגעונות ויותר לחיות כמו שצריך. עוד נושא הוא הטיפול בנוער בסיכון. אלה תהליכים שלוקחים זמן. העבריינים נותנים לצעירים 10,000 שקל רק כדי שיילכו לבית שלך ויירו - אז למה שיעבדו עבור חודש שלם עבור 6,000?".

יש מקום לתקווה?

"אני לא מדבר מייאוש, ואנחנו גם לא מחכים, אלא עושים, אבל לטפל בפשיעה זה לא תפקידה של הרשות המקומית. מכיר את האנשים שלא יודעים לעבוד? הם כמו ילדים קטנים שישר צועקים 'אני לא אשם, כל העולם אשם'".