ויכוח על עטיית מסכה בתקופת הקורונה הידרדר לעימות אלים בלובי בניין מגורים, שבמהלכו נפצעו שני שכנים, אחד בראשו והשני בידיו. אלא שלאחר שמיעת עדויות וראיות, קבע שופט בית משפט השלום גיל אדלמן, כי לא ניתן לקבוע מעבר לספק סביר מי מהשניים היה התוקף והורה על זיכוי הנאשם מחמת הספק.
על פי כתב האישום, שהה הנאשם בלובי הבניין שבו התגורר. המתלונן הגיע למקום כשברשותו דלי ובו כלי עבודה. בין השניים התפתח ויכוח על עטיית מסכה, אשר הסלים לעימות פיזי. לפי הנטען, הנאשם אחז בפטיש ואילו המתלונן במפתח שוודי. כתב האישום תיאר כי המתלונן תקף את הנאשם וגרם לו לדימום וחתכים בידו, ואילו הנאשם תקף באמצעות פטיש והכה בראשו של המתלונן, שנגרם לו דימום במצח.
במענה לכתב האישום אישר הנאשם כי שהה במקום עם דלי כלי עבודה, אך טען כי לא העיר למתלונן על מסכה וכי הותקף ראשון. לדבריו, הצליח לחלץ פטיש מידי המתלונן במסגרת מאבק, נפל ארצה והמשיך להיות מותקף. הוא הוסיף כי "לא מן הנמנע שכתוצאה מהדיפתו של הנאשם את המתלונן, המתלונן נחבל וזאת כתוצאה מהגנה עצמית".
במהלך המשפט העידו המתלונן ועד ראייה אובייקטיבי שנכח במקום. התביעה טענה כי יש לתת אמון בגרסת המתלונן, אשר תיאר באופן מאוזן את האירוע. עוד נטען כי הנאשם ניסה להקטין את חלקו באירוע, וכי עדותו התאפיינה ב"חוסרים" ו"ניואנסים קטנים" המעידים על שינויי גרסה.
התביעה הדגישה גם כי לאחר האירוע בחר הנאשם לעלות לביתו ולחבוש את עצמו במקום להזעיק עזרה, וכי החבלה בקדמת ראשו של המתלונן אינה מתיישבת עם גרסת ההגנה.
מנגד טענה ההגנה כי עדות הנאשם הייתה מהימנה וסדורה, וכי מדובר באירוע קצר שנפרש על פני דיונים ארוכים. עוד ציינה כי עד הראייה לא חזה באירוע מתחילתו. ההגנה הדגישה כי במקרה זה ניצבות שתי גרסאות סותרות, וכי אם לא ניתן להעדיף אחת מהן באופן מובהק, הרי שקיים ספק סביר המחייב זיכוי.
בהכרעת הדין קבע השופט אדלמן כי לאחר ששמע את העדויות ועיין בראיות, לא ניתן להעדיף את גרסת המתלונן על פני גרסת הנאשם באופן שאינו מותיר ספק סביר. לדבריו, אף שהמתלונן העיד בצורה סדורה, עדותו לא התיישבה באופן מלא עם עדות העד האובייקטיבי.
השופט הצביע על תמיהות מסוימות בגרסת המתלונן, ובהן השאלה מדוע, לשיטתו, שב הנאשם והצטייד בכלי עבודה נוסף במהלך התקיפה, וכן על הפערים בין התיאורים.
גם בגרסת הנאשם נמצאו אי דיוקים, אולם בית המשפט קבע כי מדובר ב"ניואנסים קטנים" שאינם מצדיקים הרשעה. השופט הוסיף כי אין לזקוף לחובת הנאשם את העובדה שלא פנה מיד למשטרה, וציין כי קשה לשפוט אדם חבול ומבולבל בסיטואציה שכזו.
בהתייחסו לעקרון הספק הסביר הזכיר השופט את פסיקת בית המשפט העליון, שלפיה כאשר ניצבות גרסת עד מול גרסת נאשם, יש לבחון האם מהימנות גרסת העד עדיפה עד כדי כך שלא נותר ספק סביר באשמת הנאשם. במקרה זה קבע כי לא כך הוא המצב, והוסיף כי לא ניתן לומר שגרסת המתלונן עדיפה במידה השוללת כל ספק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו