פעם אחר פעם מתברר שהמשטרה, במבנה ובכלים שיש לה כיום, לא מצליחה לבלום את גל הרציחות. הנתונים נערמים, הזירות מתרבות, ההודעות חוזרות על עצמן. הציבור שומע על "מאבק נחוש", אבל בשטח - הדם ממשיך להישפך.
בתום מצוד: משטרת ישראל עצרה 2 חשודים ואת הנשק ששימש לביצוע הרצח הבוקר בלוד
הבעיה לא מתחילה בשוטר בקצה. היא מתחילה במבנה. המשטרה נושאת כמעט לבדה באחריות למאבק בפשיעה החמורה, בזמן שהפשיעה עצמה חוצה גבולות ארגוניים: כלכלה שחורה, אמצעי לחימה, סכסוכי חמולות, ארגוני פשיעה, רשתות חברתיות. זו לא זירה של גוף אחד, זו זירה של מערכת שלמה.
מתחילת השנה, בחודש וחצי בלבד, מספר מקרי הרצח הוא כמעט שליש מכל אלה שהיו בשנת 2022, שבה נרשמה ירידה במעשי הרצח. מאז כניסתו של איתמר בן גביר למשרד לביטחון לאומי, מספר מקרי הרצח נמצא בעלייה מתמדת ומדאיגה, אבל סדרי העדיפויות של השר נעים במסלול אחר.
במקום לרכז את כל המשאבים במאבק העקבי ברצח, נדמה שהמאמץ מופנה לזירה פנימית: מאבק על מינויים, עיכוב קידומים וסימון קצינים. מבט חטוף אל מאחורי הקלעים חושף ניסיון עקבי לגלגל אחריות לפתחה של המשטרה, וכשהמציאות מסתבכת - האצבע מופנית כלפי המפכ"ל. האחריות הציבורית מתפוגגת, והנרטיב מתחדד: הכשל הוא שלו, לא שלי.
החלטות תדמיתיות
בעשור האחרון המשטרה נחלשה בזמן שהפשיעה התקדמה טכנולוגית בקצב מהיר. למשטרה אין כלים תואמים. מדינה שמגדירה את עצמה כמעצמת סייבר לא מצליחה להשלים חקיקה בסיסית שמאפשרת אכיפה אפקטיבית.
בשלוש השנים האחרונות מתקבלות יותר החלטות תדמיתיות מאשר מבצעיות, ובפועל מקשים על המשטרה. שר המשפטים מעכב מינויים לשופטים; כשיש פחות שופטים יש פחות תיקים שמתבררים, והמסר לעבריין פשוט: ניפגש בבית משפט בעוד כמה שנים. כשאין בשורה בזירה המרכזית, נפתחת זירה חלופית, פוליטית.
כמות הפעמים שקולו של השר נשמע נגד קידום שוטרים, נגד היועמ"שית, נגד בתי המשפט, ואף בשיחות סגורות נגד המפכ"ל - עולה לאין שיעור על מספר הפעמים שבהן נשמע קולו בתוכנית סדורה לצמצום הרציחות. והמסר מחלחל למערכת כולה: העימות עם שומרי הסף תופס מקום מרכזי יותר מהמאבק בפשיעה.
וכשאין קשב יומיומי רציף בין כלל גורמי האכיפה, הביטחון הלאומי, המשטרה, השב"כ, רשות המיסים, הפרקליטות, השב"ס והרשויות המקומיות - אין תמונת מודיעין מלאה. ובלעדיה אין תעדוף, אין מיקוד ואין תוצאה.
הרצח הבא - עניין של זמן
המאבק ברצח לא יכול להתנהל במבצעים נקודתיים. הוא מחייב מטה בין־ארגוני קבוע עם סמכות הכרעה, שיתוף מודיעין בזמן אמת.
כמו כן נחוצים יעדים מדידים וברורים, בקרה שבועית על ביצוע, וטיפול כלכלי עמוק בארגוני הפשיעה.
בלי ניהול מערכתי, בלי רציפות - הרצח הבא הוא רק עניין של זמן. כדי להגיע לשם, הממשלה חייבת להתחיל לנהל מלחמה ממוקדת מטרה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו