גם בלי לנהוג: העונש על "ישיבה בגילופין" מאחורי ההגה

לא צריך לנסוע קילומטר ולא לצאת מהחניה. די בכך שתשב שיכור במושב הנהג של רכב מונע כדי להיחשב כמי שנהג בשכרות ולהסתכן במאסר שירוצה בעבודות שירות ובפסילת רישיון ממושכת. כך קבע בית המשפט העליון בפסק דין שדחה בקשת רשות ערעור של נהגת שהורשעה למרות שלא הוכח כי נסעה בפועל.

בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור של נהגת שהורשעה בנהיגה בשכרות, אף שבית המשפט לתעבורה קבע כי לא הוכח מעבר לספק סביר שנהגה ברכב לפני הגעת השוטרים. עם זאת נקבע כי היא ישבה במושב הנהג של רכב מונע כשהיא שיכורה, ובדיקת ינשוף העלתה ריכוז אלכוהול של 520 מיקרוגרם בליטר אוויר נשוף, יותר מכפל הכמות המותרת בדין.

בית המשפט לתעבורה הרשיע אותה על בסיס מה שמכונה מבחן השליטה האפקטיבית. לפי קביעה זו עצם הישיבה במושב הנהג ברכב מונע, כשהנהג שיכור, יוצרת שליטה אפקטיבית ברכב, שכן ניתן בקלות לגרום לתנועתו. בהתאם לכך נקבע כי יש לראותה כמי שנהגה ברכב בעודה שיכורה.

בערעור למחוזי נדחתה טענתה כי לא התכוונה לנהוג וכי אינה בעלת הרכב ובעליו נכח לצידה. בית המשפט המחוזי אימץ את הקביעה כי עצם הישיבה השיכורה מאחורי ההגה ברכב מונע מהווה נהיגה בשכרות. בהמשך נדחה גם הערעור על חומרת העונש לאחר שנקבע כי הוא מצוי בתוך מתחם הענישה הראוי.

בפסק הדין בעליון קבע השופט חאלד כבוב כי אין מדובר בסוגיה עקרונית המצדיקה דיון נוסף וכי טענות המבקשת הן טענות ערעוריות במהותן. עוד נקבע כי לא הוכח שעונשה סוטה באופן קיצוני ממדיניות הענישה הנוהגת.

הנהגת נדונה לשישה חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות, וכן לפסילת רישיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים בפועל, בחפיפה לעונשים מותנים שהוטלו עליה בעבר.