“מחדל חקירתי חמור”: שופט דחה בקשה להאריך מעצר של ילד בן 14

קטין בן 14, שנעצר ונכלא במשך עשרה ימים מבלי שנחקר כלל על העבירה שבגינה מבקשת המשטרה כעת להחזירו למעצר, מצא אוזן קשבת בבית המשפט. בהחלטתו דחה השופט את בקשת המשטרה להאריך את מעצרו, תוך שהוא מצביע על שורת כשלים חמורים בהתנהלות החקירה ופגיעה של ממש בזכויות הקטין.

על פי החשד הנער יחד עם אחרים, גנב טלפון מפועלים זרים. בבית המשפט המשטרה טענה לקיומן של אינדיקציות הקושרות את הנער ואחרים למעשה. עוד צוין כי בעבר היה הנער היה מעורב באירוע אלימות, שוחרר למעצר בית בהחלטת בית המשפט, ערר שהגישה המשטרה נדחה, והוא נעצר למשך עשרה ימים, תאשר כבר ביום השני למעצרו הקודם, הוצא צו המעצר בתיק הנוכחי.

בחקירה הנגדית הודה נציג המשטרה, לבקשת הסנגור עו״ד דימה דוגמן מהסנגוריה הציבורית, כי הקטין משתף פעולה באופן מלא עם החוקרים ואף מסר פרטים שלא היו ידועים למשטרה קודם לכן.

בהחלטתו עמד השופט על השתלשלות האירועים וקבע כי ארבעה ימים לפני המעצר הקודם התקבלה אינדיקציה בנוגע לעבירת שוד של עובדים זרים, שלכאורה בוצעה על ידי הנער עם אחרים וכעבור מספר ימים כשענה היה עצור הוצא צו מעצר נוסף נגדו אלא שכאן, קבע השופט, נפל פגם מהותי: “הלכה למעשה, כנגד המשיב הוצא צו מעצר כבר בזמן מעצרו… תקופה בה היה המשיב עצור, הוא כלל לא נחקר על שוד של עובדים זרים”. לדבריו, במהלך כל ימי מעצרו נחקר המשיב אך ורק על אירוע אחר, תקיפה לשם גניבה של קטין ואף הוגש באותו עניין כתב אישום.

השופט הדגיש כי כעת מבקשת המשטרה להאריך את מעצרו של המשיב בשנית, “וזאת על אף שלאורך כל התקופה בה היה עצור המשיב הוא לא נחקר ולו פעם אחת על שוד של עובדים זרים”. בהחלטה נכתב כי ההלכה הפסוקה קובעת שלא ניתן להשיב משוחרר למעצר אלא במקרים חריגים של התפתחות מהותית בחקירה, תוך הפניה לפסיקה רלוונטית, אך נקבע כי במקרה זה אין כל התפתחות כזו.

בהמשך קבע השופט כי מדובר ב“מחדל קיצוני”. לדבריו, המשיב היה נתון בידי המשטרה עשרה ימים תמימים, מבלי שנחקר אפילו פעם אחת על העבירה שבגינה מבוקש כעת מעצרו: “לא עולה בדעתי שום סיבה מתקבלת על הדעת, מדוע זה המבקשת עוצרת אותו עתה”.

עוד הדגיש השופט כי מדובר בנער כבן 14, נעדר עבר פלילי, וכי בעניינם של קטינים על המשטרה “להיזהר שבעתיים טרם מעצר”. לדבריו, מעצרו מחדש של קטין שהיה עצור תקופה ארוכה מבלי שנחקר באותו עניין מהווה “פגיעה קשה בזכותו של הקטין”. בנוסף נשקלה העובדה שהמשיב מצוי במעצר בית מלא בפיקוח הוריו, מבלי שנטען כי הפר את תנאיו.

השופט דחה גם את טענת השיבוש האפשרי, וציין כי המשיב ואחרים היו משוחררים זמן רב מאז ביצוע העבירה הנטענת, ולכן העלאת טענה זו בשלב זה דומה ל“סגירת האורווה לאחר שהסוסים ברחו”.