פרץ לקיוסק בערב כיפור, ירה - וקיבל עונש מקל: "לא ישרוד בכלא"

ערב יום כיפור באוקטובר 2022, קיוסק שכונתי באור יהודה, שלושה גברים חמושים נכנסו לקיוסק ופתחו בעימות שהפך במהירות לאלימות פיזית וכלל פציעות קשות. שופטת בית המשפט המחוזי בת"א שרית זמיר ציירה תמונה קשה של "אלימות מתוכננת שהסלימה בתוך דקות", אולם היא הסתפקה בתשעה חודשי עבודות שירות ו-30 אלף שקלים פיצוי בגזר הדין שניתן בשבועות האחרונים, זאת בשל התחשבות בנסיבות חריגות של האירוע וההליך השיקומי שעבר אחד המעורבים.

על פי כתב האישום, בשל סכסוך שאירע, הגיעו השלושה לבית כנסת במטרה להשכין שלום - שלא צלח. הנאשמים נסעו לקיוסק שבו עבד המתלונן, אביו של בעל המקום, הם נכנסו למקום ופתחו בירי.

מהעובדות שנקבעו עולה כי הנאשם ונאשם נוסף תקפו את המתלונן, דחפו אותו, היכו אותו והפילו אותו לרצפה, בעוד נאשם שלישי חוסם את דרכו. בהמשך, כאשר המתלונן שלף סכין לאחר שהותקף, שלף הנאשם את אקדחו, ירה תחילה לכיוון דלפק הקופה, ולאחר מכן ירה שני קליעים לרגלי המתלונן. כתוצאה מהירי נגרמו למתלונן פגיעות קשות בשתי רגליו, שברים מרובים ופצעי ירי, והוא אושפז ונותח בשני בתי חולים.

התביעה הדגישה בטיעוניה לעונש את חומרת המעשים, את התכנון המוקדם, ואת העובדה שהנאשם עשה שימוש בנשקו האישי שנישא ברישיון, שלא למטרה שלשמה ניתן. עוד נטען כי הירי בוצע מטווח קצר, תוך סיכון ממשי לחיי אדם ולעוברי אורח, וכי אין לראות במעשיו הגנה עצמית או קרבה ממשית לסייג זה. לפיכך עתרה המדינה לקביעת מתחם עונש הולם של 40 עד 60 חודשי מאסר בפועל, גם אם בתחתית המתחם.

מנגד טענה ההגנה כי יש לבחון את חלקו של הנאשם על רקע העונשים שנגזרו על יתר המעורבים בפרשה, וכי הירי בוצע לאחר שהמתלונן שלף סכין והתקדם לעברו. עוד הודגש ההליך השיקומי הממושך שעבר הנאשם, היעדר עבר פלילי, שירותו הצבאי הקרבי והשתלבותו בטיפול קבוצתי לעברייני אלימות. ההגנה ביקשה לחרוג לקולה ממתחם הענישה מטעמי שיקום, ואף להסתפק בעונש מאסר שירוצה בעבודות שירות.

בית המשפט קבע כי הערכים החברתיים שנפגעו, ההגנה על חיי אדם, שלום הציבור ותחושת הביטחון, נפגעו פגיעה ממשית וחמורה. השופטת ציינה כי מדובר באירוע אלים שבוצע באור יום, בבית עסק פתוח לציבור, תוך שימוש בנשק חם וגרימת נזק גופני כבד. עם זאת, נקבע כי יש להתחשב בכך שהירי בוצע לאחר שהמתלונן שלף סכין והתקדם לעבר הנאשם, וכי מדובר בירי ספונטני ולא מתוכנן, שבוצע לעבר איבר לא חיוני.

בגזר הדין נכתב כי אמנם אין מדובר בהגנה עצמית מלאה, אך קיימת קרבה מסוימת לסייג, שיש בה כדי למתן במידה מסוימת את חומרת העבירה בקביעת מתחם הענישה. לצד זאת הודגש כי הנאשם הכניס עצמו למצב המסוכן בהתנהגותו, כאשר הצטרף לעימות אלים שאינו שלו, וכי ניצל לרעה את הרישיון לשאת נשק.

עוד נתן בית המשפט משקל משמעותי לתסקירי שירות המבחן, מהם עלה כי הנאשם עבר הליך טיפולי ממושך, גילה אחריות וחרטה, הגביר את האמפתיה כלפי נפגע העבירה, ופחת הסיכון להישנות התנהגות אלימה מצדו. שירות המבחן אף התריע כי מאסר מאחורי סורג ובריח עלול להביא להידרדרות, והמליץ על ענישה שיקומית.

בסופו של דבר איזנה השופטת זמיר בין חומרת המעשים לבין נסיבות הירי וההליך השיקומי, וקבע כי יש לסטות במידת מה מהחמרה מקסימלית, אך מבלי להקל ראש בפגיעה הקשה שנגרמה למתלונן. גזר הדין משקף, כך נקבע, את הצורך בהרתעה ובשמירה על ביטחון הציבור, לצד מתן משקל ממשי לשיקום ולנסיבות הייחודיות של המקרה.