מצלמות האבטחה מתעדות את "איסוף האשפה" של הנאשם. צילום: מצלמות אבטחה

אסף "אשפה" שהוצבה מול חנות רהיטים וסיים עם הרשעה פלילית

בהפרש של יומיים ומול אותה החנות, אדם שיצא למסע לילי לאיתור מציאות הורשע בשתי עבירות גניבה של ציוד המוערך בעשרות אלפי שקלים

[object Object]

אדם שיצא לנסיעות ליליות לחיפוש אחר “מציאות”, במסגרתן אסף שולחן יוקרתי וארגזי אריחים שהונחו מחוץ לחנות בשיפוצים הורשע בגניבה למרות שטען להגנתו כי חשב שמדובר באשפה נטושה.

נכנס לחנות בגדים, גונב ארנק מתוך תיק ויוצא למסע קניות של מאות שקלים בתוך שעה מרגע הגניבה// דוברות המשטרה

בית משפט השלום בתל אביב קבע כי לא מדובר באי־הבנה תמימה אלא בגניבה של ממש, והרשיע את הנאשם בשתי עבירות גניבה שבוצעו בהפרש של יומיים.

ההגנה: "אספן ואגרן, סובל מפוסט־טראומה"

על פי כתב האישום, בשעות הבוקר המוקדמות נטל הנאשם אריחים בשווי מוערך של כ־12 אלף שקלים, ובחלוף יומיים שב לאותו מתחם וגנב שולחן פורצלן בשווי מוערך של כ־10 אלף שקלים. הפריטים היו שייכים לחברה שפעלה במקום, והמעשים תועדו במצלמות אבטחה.

במהלך ההליך לא הייתה מחלוקת כי הנאשם הוא שנטל את החפצים. עם זאת, הוא טען כי סבר שמדובר בפריטים שאין להם בעלים, שכן הונחו בפתח חנות שהייתה בשיפוצים, לא סומנו ולא היו קשורים או נעולים. הנאשם תיאר עצמו כאספן ואגרן, הסובל מפוסט־טראומה, וטען כי חיפוש חפצים בלילות מסייע לו להירגע. לשיטתו, האופן הגלוי שבו פעל אינו מתיישב עם טענה לגניבה.

הנאשם מתועד מול החנות. טען להגנתו שחשב שמדובר באשפה, צילום: מלמות אבטחה

התביעה הציגה את תיעוד מצלמות האבטחה ועדויות בעלי העסק, וטענה כי נסיבות המקום והאופן שבו הונחו הפריטים שוללות כל טענה שמדובר באשפה. על פי הראיות, השולחן הונח על מרבד דשא מלאכותי הצמוד לחנות והוקף בעציצים, ולצידו כיסאות וחפץ נוסף שהוסר טרם נטילתו, נתונים המלמדים כי היה בשימוש. האריחים היו ארוזים בארגזים מהודקים בסרט פלסטיק והונחו באזור מתוחם חלקית. מנהל החנות העיד כי רק לאחר שנגנב השולחן התברר שגם האריחים נעלמו, וכי לא מדובר בפריטים שהושלכו כפסולת.

הנאשם חזר וטען בעדותו כי החפצים נראו לו כאשפה, וכי לא חשד שיש להם בעלים. הוא אף הפנה למקרה קודם שבו עוכב על ידי המשטרה בעת שלקח ריהוט, ושוחרר לאחר שהתברר שמדובר בפסולת שסומנה ככזו. עם זאת, הובהר כי באותו מקרה היו על החפצים מדבקות “זבל”, בעוד שבמקרה הנוכחי לא היה כל סימון דומה.

בהכרעת הדין דחה השופט את גרסת הנאשם וקבע כי הראיות אינן מותירות ספק בכך שידע שהוא נוטל חפצים שיש להם בעלים. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו