הסרטון שהפך את הקערה: זיכוי משתי עבירות אלימות במשפחה

הליך גירושין סוער, תלונות חוזרות, וסרטון אחד ששינה את התמונה: בית משפט השלום בתל אביב זיכה נאשם משני אישומים של אלימות כלפי אשתו לשעבר, לאחר שקבע כי גרסת המתלוננת רצופה סתירות, מחדלי חקירה פגעו בראיות, ולא הוכחה אשמתו מעבר לספק סביר.

על פי כתב האישום, יוחסו לנאשם שני אישומים. באישום הראשון נטען כי בפעם הראשונה היכה את המתלוננת באמצעות נעל וגרם לה לאדמומיות בגבה. באישום השני נטען כי מספר חודשים מאוחר יותר תקף אותה בשלושה אירועים נפרדים: זריקת כפכפים שפגעו בראשה, סטירה באזור הפנים והעורף, ומשיכת שיער, על רקע ויכוח שפרץ בדירתם המשותפת.

התביעה טענה כי מדובר בדפוס של אלימות בתוך מערכת יחסים עכורה, שהתנהלה בצל הליך גירושין ארוך וסכסוך רכושי. ואולם, כבר בשלב שמיעת הראיות ציין בית המשפט כי "גדר המחלוקת בתיק עניינה אך ורק אירועי האלימות המיוחסים בכתב האישום", והחל לנתח לעומק את גרסאות הצדדים.

עו"ד צאלה ישמח שייצגה מטעם הסניגוריה הציבורית הציגה סתירות מהותיות בעדותה של המתלוננת ופרטים מהותיים שלא זכרה. כמו כן הסנגורית ציינה כי היה ניסיון להגיש תמונה שמתעדת את החבלה של המתלוננת, אך מדובר בתמונה שצולמה מהפלאפון של המתלוננת, ללא כל ציון זמן.

בעקבות השלמה של התביעה שביקשה לדעת ממתי התמונה, נכתב מזכר לפיו התמונה קשורה לאישום השני, ואז היה תיקון בכתב יד עם התאריך של האישום הראשון. עדות המתלוננת באשר לאישום השני עמדה במרכז הביקורת. השופט קבע כי גרסתה "אינה סדורה וברורה", וכי בעדותה בבית המשפט היא כלל לא תיארה את מעשי האלימות שיוחסו לנאשם בכתב האישום.

המתלוננת דיברה על ויכוח סביב ירידתה למספרה ועל ניסיון של הנאשם לנתק את החשמל, אך לא ייחסה לו זריקת כפכפים, סטירה או משיכת שיער במועד הרלוונטי. עוד נקבע כי גרסתה השתנתה מהותית במהלך החקירה, וכי חלק מהטענות שהעלתה, כמו איום במברג או גרימת נזק לרכוש, כלל אינן מופיעות בכתב האישום, ואף מהן חזרה בה בהמשך.

במסגרת ההליך הוצג גם סרטון מאירוע אחר, שבו נראית המתלוננת סוטרת לנאשם בעודו שוכב במיטה, לעיני בתם הקטינה. הנאשם טען כי לאחר אותו אירוע הוגשה נגדו תלונה, אך הוא שוחרר לאחר שהציג את הסרטון למשטרה. בית המשפט קבע כי האירוע והאופן שבו הגיבה המתלוננת להצגת הסרטון פוגעים במהימנותה ומלמדים כי "המתלוננת אינה בוחלת בתלונות שווא על מנת לסבך הנאשם במסגרת הסכסוך ביניהם".

לצד זאת, בית המשפט מתח ביקורת חריפה על אופן ניהול החקירה וההליך מצד רשויות האכיפה. נקבע כי התביעה לא רעננה את זיכרון המתלוננת, לא עימתה אותה עם פערים בין עדותה לבין הודעותיה במשטרה ודוחות השוטרים, ולא הכשירה ראיות מהותיות לאמיתות תוכנן.

מחדלים אלה, כך צוין, פעלו לחובת התביעה והעמיקו את הספק. בסיכום הכרעת הדין קבע השופט כי לא הובאו ראיות המאפשרות להרשיע את הנאשם באף אחד מהאישומים, וכי הספקות שעלו מחייבים זיכוי. בהתאם לכך, הנאשם זוכה משתי העבירות שיוחסו לו.