"מנסים להתמודד עם שורש הבעיה": כך מטפלים ברוצחי נשים בכלא

גבר אלים הוא לרוב גבר עם דימוי עצמי נמוך. האלימות אינה ביטוי לכוח אלא לאובדן שליטה, ערך וזהות. בשירות בתי הסוהר מנסים להתמודד עם השורש הזה באמצעות תהליך טיפולי ארוך, מדורג ומפוקח, שמטרתו לצמצם מסוכנות ולהכין את האסיר לחיים מחוץ לכותלי הכלא אם וכאשר יגיע אליהם.

בשב"ס מוחזקים כיום כ־1,500 אסירים שהורשעו בעבירות אלימות בתוך המשפחה, בהם גם רוצחים המרצים מאסרי עולם. עם כניסתו לכלא עובר כל אסיר אבחון צרכים, בהתאם לאורך מאסרו. כאשר מדובר במאסרי עולם האבחון מתפרס על פני שלבים ונבנה לאורך זמן.

השלב הראשון מוקדש לייצוב נפשי ולהסתגלות למאסר. הרוצח נמצא בתקופה זו בחוסר ודאות חריף, בניתוק מהמשפחה ובמשבר אישי עמוק, על רקע ההבנה כי את מרבית חייו יבלה מאחורי סורג ובריח. גם רוצחים חווים טלטלה משמעותית עם הכניסה לכלא.

בהמשך משתלבים האסירים בטיפולים קבוצתיים, שבהם הם נדרשים לדבר על עצמם, לחשוף רגשות ולבחון דפוסי התנהגות. העיסוק בעבירה מתבצע בהדרגה ומטרתו להבין כיצד הגיעו למעשה הרצח וכיצד ניתן להפחית מסוכנות. "המטרה היא שאסיר יעבור תהליך של התבוננות עצמית בדפוסי ההתנהגות שלו, יבין כיצד הגיע לנקודה הזו וילמד דרכי התמודדות אחרות - כשהקורבן תמיד לנגד עינינו", אומרת סגן ראש ענף טיפול ייעודי בשב"ס עידית זוהר.

לא חייב להתחרט

במסגרת שנת השיקום שעליה הכריז נציב שב"ס, רב־גונדר קובי יעקובי, פועלת ועדה בין־משרדית לטיפול באלימות במשפחה, שבה לשב"ס תפקיד מרכזי. הוועדה ממליצה על חופשות, מחווה דעה מקצועית וממקדת את אופי הטיפול בכל אסיר. במקביל משולבים הרוצחים במסגרות חינוכיות, ערכיות ותעסוקתיות המספקות תחושת ערך ומשמעות.

לאחר קציבת העונש משתלבים האסירים בפרויקט ייעודי לאסירי עולם - מחלקות טיפוליות אינטנסיביות הפועלות כקהילה טיפולית במשך כשנתיים וחצי. בשליש האחרון של המאסר מתחילים תהליכי שיקום וחזרה הדרגתית לקהילה. האסירים אינם מחויבים להביע חרטה, אך חייבים להכיר בעבירה ולהודות בביצועה.

רב־כלאי שרון הרשברג, ראש תחום אלימות במשפחה בשב"ס: "אנחנו מלווים את האסיר לאורך כל המאסר, כדי שיגיע לתובנות ויקבל כלים להתמודדות עם מערכות יחסים חדשות מחוץ לכלא".