בערר על החלטתו של נשיא בית משפט שלום השופט מנחם מזרחי, קבעה השופטת מיכל ברנט כי האינטרס הציבורי בחקירת פרשת קטארגייט גובר על זכות הקניין של יונתן אוריך.
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד קיבל היום (ה’) את ערר המשטרה והורה על הארכת תפיסת שלושה מכשירים - שני טלפונים סלולריים ומחשב נייד - השייכים ליונתן אוריך, החשוד בפרשת קטארגייט. זאת בניגוד להחלטת בית משפט השלום בראשון לציון, שהורה על השבת המכשירים לידיו.
אוריך נחקר בחשד לעבירות חמורות, ובהן מגע עם סוכן חוץ, מסירת ידיעה סודית, שוחד, מרמה והפרת אמונים והלבנת הון. המכשירים נתפסו במרץ 2025, אך המשטרה לא הצליחה לפרוץ אותם עד היום, ואוריך מסרב למסור את הסיסמאות.
השופטת ברנט לא חסכה בביקורת על החלטתו של הנשיא מזרחי. היא חזרה על הביטוי "שגה בית משפט קמא" לא פחות משבע פעמים לאורך ההחלטה, ודחתה כמעט את כל קביעותיו.
במיוחד בלטה התייחסותה לתיאור הציורי שבו השתמש השופט מזרחי, שכתב כי המשטרה מבקשת להמשיך להחזיק במכשירים "ללא תוחלת, עד בוש, ללא צפי זמנים מוגדר, עד יבוא 'עני ורוכב על חמור'".
השופטת ברנט דחתה תיאור זה וקבעה כי מדובר בבקשה להארכה מוגבלת בזמן למשך 180 יום בהתאם לסמכות הקבועה בחוק, ולא בבקשה בלתי מוגבלת. כמו כן, דחתה ברנט את קביעתו של מזרחי לפיה אין במכשירים מידע רלוונטי מכיוון שנרכשו לאחר מועד ביצוע העבירות הנטענות. לדבריה, ייתכן בהחלט שהתנהל שיח רלוונטי בין אוריך למעורבים נוספים בעקבות הצפת הפרשה בשיח הציבורי - ולכן ראיות עשויות להימצא גם בתכתובות מאוחרות יותר.
בית משפט שלום בראשון לציון בראשות השופט מנחם מזרחי, קבע בהחלטתו מתחילת החודש כי המשטרה מבקשת להאריך את התפיסה "מתוך תקווה עתידית" בלבד, וכי "כאשר מדובר בתעלומה, לא ניתן להניח כי התמלאה הדרישה הקבועה בחוק".
השופט מזרחי אף ציין כי המשטרה מבקשת להמשיך להחזיק במכשירים "ללא תוחלת, עד בוש… עד יבוא 'עני ורוכב על חמור'".
השופטת ברנט דחתה קביעה זו. "שגה בית משפט קמא'", כתבה, וקבעה כי עצם החשד בעבירות חמורות, יחד עם העובדה שאוריך תקשר עם מעורבים אחרים - חלקם מחוץ לישראל - באמצעות מכשירו הסלולרי, "מקיימים יסוד סביר לחשד כי במחשב ובטלפונים שנתפסו יימצא תוכן רלוונטי".
אחת הסוגיות המרכזיות בהחלטה נגעה לשאלה האם המשך החזקת המכשירים מהווה סנקציה על סירובו של אוריך למסור את הסיסמאות. בית משפט השלום קבע כי זוהי "זכותו החוקתית" של החשוד לסרב, ו"אין להטיל עליו עונש בדמות המשך החזקה של המכשירים”.
השופטת ברנט דחתה גם טענה זו: "המשך התפיסה במכשירים כלל אינו בגדר סנקציה. להמשך התפיסה תכלית ברורה והיא לאפשר למשטרה את פריצת המכשירים לכשיתעדכנו האמצעים הטכנולוגיים".
עם זאת, השופטת לא הכריעה בשאלה העקרונית האם הזכות לסרב למסור סיסמה חוסה תחת החיסיון מפני הפללה עצמית - שאלה שטרם הוכרעה בבית המשפט העליון.
המשטרה הצביעה על תקדים מעניין דווקא מעניינו של אוריך עצמו: בפרשה אחרת שבה הוא מעורב - פרשת המסמכים המסווגים המכונה "פרשת הבילד" - נתפס מכשיר סלולרי שפתיחתו לא צלחה במשך זמן מה. לאחר מספר חודשים, ולאור עדכון תוכנת הפריצה, נפרץ המכשיר והניב ראיות ממשיות.
השופטת ברנט קיבלה את הטענה כי מדובר ב"תרחיש סביר ומוכר", והדגישה כי "מכשירי הטלפון הסלולריים והמחשבים מתפתחים כל העת, והכלים המשמשים לצורך פתיחתם על ידי רשויות אכיפת החוק מתעדכנים מעת לעת". תוקף התפיסה הוארך ב-180 ימים נוספים.