ב־9 בינואר 1994, מעט אחרי השעה 20:00, עלו למוניתו של דרק רוט בהרצליה פיתוח שני נערים בני 14: משה בן איבגי וארבל אלוני. בן איבגי התיישב מאחורי הנהג, אלוני לצדו.
בשעה 20:30 מתבצע ירי, שש יריות נורו מאקדח שהחזיקו ורוט מת במקום. התוכנית הייתה פשוטה: אלוני ישתעל כסימן, ובן איבגי יירה. עד היום לא ברור מי מהם לחץ על ההדק. אחד הפרטים המטלטלים מכל היה ההתנהלות שלאחר מכן. בבוקר שלאחר הרצח, הלכו השניים לבית ספר כרגיל כאילו לא אירע דבר.
היותם קטינים הייתה גורם מכריע בגזר הדין. שני הנערים נידונו ל־16 שנות מאסר בלבד, למורת רוחה של אלמנתו של רוט. במהלך המשפט, כונו בכותרות העיתונים "בני טובים".
ב־1998 יצאו השניים יחד לחופשה ראשונה מהכלא, שבה הם ביצעו שוד במכולת ופצעו את המוכרת. כתוצאה מכך, הם נידונו לעוד חמש שנות מאסר. בעקבות המקרה החליט שירות בתי הסוהר להפריד ביניהם בחופשות הבאות. בשנת 2004, במהלך חופשה מהמאסר, בן איבגי נמלט לארגנטינה, נתפס שם והוחזר לרצות את עונשו.
אלוני השתחרר ב־2015, אבל חמש שנים אחר כך מצא את עצמו שוב מאחורי סורג ובריח, אחרי שנחשף כי היה חלק מרשת עוקץ טלפוני שהצליחה להוציא במרמה כ־14.5 מיליון שקלים מקורבנות, על אלוני נגזר עוד 28 חודשי מאסר.
הרצח נצרב בציבור כאירוע מכונן ביחס לעבריינות נוער. הלחץ הציבורי והתקשורתי שנוצר אחריו הוביל לבחינה מחדש של מדיניות אכיפת עבירות קטינים. בעקבות כך, עודכנה מדיניות המשטרה סביב "חוק הנוער": במקום העדפה לטיפול ושיקום, הוחמרה האכיפה. כבר בעבירה הפלילית השנייה, קטינים עשויים לעמוד למשפט.
צפו בסרטון המלא.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו