"אל תגיד שאתה עובד פה" - המילים הקרות נאמרו לנער פלשתיני בן 14 בזמן שידו עדיין הייתה לכודה במכונת טחינה חשמלית במסעדה ביפו, דם נוזל וכף ידו על סף קטיעה. בעל המסעדה, שלא הסתפק באזהרה, היכה את הנער בעורף, החליף בחיפזון את חולצת המדים שלבש לחולצה אחרת, והורה לאחיו של הנער לסגור את דלתות המקום. אולם הניסיון הנואש להסתיר את התאונה נכשל, ובימים האחרונים - כשש שנים לאחר האירוע - הרשיע בית המשפט את בעל המסעדה בעבירות של מעשה פזיזות ורשלנות, הלנה והעסקה שלא כדין.
הנער ואחיו - שוהים בלתי חוקיים
על פי כתב האישום, הנער מהכפר בני נעים שבנפת חברון הועסק במסעדה יחד עם אחיו הבוגר, למרות ששניהם תושבי השטחים ללא היתרי כניסה לישראל. התביעה טענה כי בעל המסעדה הורה לנער להפעיל את מכונת הטחינה החשמלית לצורך טחינת מזון, בניגוד מוחלט לתקנות עבודת הנוער האוסרות להעסיק קטינים בהפעלת מכונות כגון "מקצצת בשר" ו"מקצצת ירק". על המכונה עצמה הופיעה אזהרה ברורה בעברית: "הפעלת המכונה על ידי מבוגרים בלבד".
התביעה הדגישה כי בעל המסעדה לא טרח להזהיר את הנער לפני תחילת עבודתו אודות הסיכונים במקום העבודה, ולא מסר לעובדים הוראות עדכניות לשימוש בטוח במכונה - בניגוד לתקנות ארגון הפיקוח על העבודה.
בעדותו בבית המשפט, הנער סיפר כי אחיו תיאם עם הנאשם שהוא יגיע לעבוד במסעדה, ועבד שם 11 ימים כשהוא לובש חולצה עם שם המסעדה שקיבל מהבעלים. "תפקידי במסעדה היה לנקות שולחנות ורצפה", העיד, "והנאשם הסביר לי איך משתמשים במטחנה החשמלית". לדבריו, ביום התאונה "אמר לי הנאשם להיכנס למטבח ולהכין את החומוס והפלאפל, לטחון במכונה". הנער נכנס לבד למטבח, החל לנקות את המכונה - והיא משכה את ידו פנימה.
הנער תיאר בכאב את התנהלות בעל המסעדה לאחר התאונה: "הנאשם נתן לי מכות בעורף ואמר לי לא לספר שעבדתי במקום... הנאשם הביא חולצה מחנות אחרת והחליף את חולצתי". אחיו אישר את הגרסה וסיפר כי "הנאשם הגיע למקום ממסעדה סמוכה ואמר לי שיסגור את הדלתות. לאחר שסגרתי את הדלתות החליף הנאשם לנער את החולצה".
מצדו, הנאשם הכחיש נמרצות את האישומים וטען כי הנער כלל לא הועסק במסעדתו. לטענתו, הנער רק ביקר את אחיו שעבד במקום ונכנס למטבח ללא רשות. "קורה שילד עם יד בתוך המכונה, לא באים לחתוך לו את החולצה", אמר בעל המסעדה בעדותו, והסביר שהיה צורך לגזור את החולצות כדי להחליף אותן כשידו של הנער הייתה תקועה במכונה. הנאשם טען כי היה חולה ובחופשה באותה תקופה, וכי עובד אחר היה האחראי בפועל על המסעדה.
השופט איתי הרמלין קבע כי עדותו של הנער "הייתה עקבית מן הרגע הראשון אודות מה שאירע". תמונה שצולמה ביום התאונה, שבה נראה הנער לבוש בחולצת המסעדה, היוותה ראיה אובייקטיטית התומכת בטענה שהועסק במקום. בית המשפט קבע: "המסקנה העולה מכך שהחולצה הייתה חתוכה, היא שכפי שהעידו הנער ואחיו, בעת שידו של הנער הייתה לכודה במטחנה, הנאשם החליף לו את החולצה... מעשה זה מלמד על תחושת אשם של הנאשם".
השופט דחה את גרסת הנאשם וקבע: "טענת הנאשם שלפיה נער פלשתיני צעיר שנכנס לישראל ללא היתר ואך ביקר את אחיו שעבד במסעדה, נכנס למטבח המסעדה ללא רשות והשתמש במטחנה החשמלית על דעת עצמו - אינה סבירה כלל ונוגדת את ניסיון החיים".
בסיום פסק הדין קבע השופט הרמלין: "אדם סביר בנעלי הנאשם היה חושש בדיוק מפני מה שאירע בעקבות מתן הוראה לנער צעיר להשתמש במכונה, כלומר - היה צופה שידו של הנער עלולה להילכד במכונה ולהיקטע".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו