פרשת מאי גולן מוכיחה: בישראל יש שתי מערכות חוק - אחת לשרים ואחת לשאר

בישראל של 2025 מתברר שחוקי המשחק שונים כשמדובר בשרה מכהנת. בתחנת משטרה בתל אביב נחקרה היום (חמישי) באזהרה אמה של השרה מאי גולן.

החקירה לא הסתיימה, החוקרים הבהירו לה שעליה להישאר – ובכל זאת היא קמה ויצאה. לא לבד. השרה, שחשודה בפרשה שאמא נחקרה עליה דקה קודם, נכנסה בעצמה לתחנת המשטרה, צעקה על השוטרים ולקחה את אמה איתה, למרות שנאמר לה במפורש שהחקירה נמשכת.

אי אפשר להגדיר את הסיטואציה הזו מלבד עבריינות לשמה. אזרח רגיל שהיה מנסה לצאת מחדר חקירות באמצע, או שמישהו היה מנסה “לחלץ” אותו, היה מעוכב מיידית ולעיתים גם נעצר. אבל במקרה הזה, החסינות הפוליטית עשתה את שלה. השאלה היא: ממתי חסינות נועדה לאפשר שיבוש חקירה והפרעה לשוטרים בעבודתם?

חקירת שחיתות חמורה

וזה לא הדבר החמור היחיד בהתנהלותה של שרה בישראל. נגד גולן מתנהלת חקירת שחיתות חמורה הנוגעת לכספי ציבור שהיו תחת אחריות משרדה. אלא שהצל על החקירה מתעצם, כשבבית עוזרתה האישית נתפסה עם מעבדת קנאביס. לא עציץ אחד או שניים, לא שימוש ביתי – אלא מתקן מלא שמזכיר פעילות עבריינית לכל דבר.

מי שמפעיל מעבדה כזו כמעט תמיד מחובר לגורמי פשיעה. אם יסתבר וזה עדיין נבדק, שעוזרת אישית של שרה הייתה בקשרים כאלה, כל אחד יכול לחשוב לאיזו סכנת סחיטה העובדת הזו העמידה את עצמה וללחצים שיכולים לזלוג הישר לשולחן הממשלה.

התמונה המצטיירת עגומה: שרה בישראל שמציבה אולטימטומים לחוקרים – “אם תשחררו אבוא”, מתערבת בהליכים פליליים שהיא עצמה חשודה מרכזית בהם, ומקיפה את עצמה באנשים שחוצים קווים אדומים. האבסורד מחריף לנוכח שתיקתו של ראש הממשלה ושאר שרי הממשלה. שתיקה שמשדרת לשאר השרים שמותר לצפצף על שלטון החוק, להתנהל כאילו המשטרה היא קישוט ולא גוף אכיפה.

הורים אמורים לשמש דוגמה לילדיהם. במקרה הזה, נראה שהתפוח לא נפל רחוק מהעץ. אלא שכשהתפוח הזה יושב סביב שולחן הממשלה – כולנו משלמים את המחיר.