עומר נחמני מתל אביב חווה את הסיוט של בעלי קורקינט בעיר: קורקינט יקר בשווי 15 אלף שקל נגנב לו מהרחוב. בניגוד לרוב הקורבנות שמוותרים על רכושם, עומר ושני חבריו החליטו שלא להמתין בחיבוק ידיים, ויצאו ל"מבצע מודיעיני אזרחי" שהסתיים בהחזרת הקורקינט.
הסיפור החל כאשר עומר גילה שהקורקינט שלו, שנשאר קשור במרכז תל אביב בזמן חגיגת יום הולדת, נעלם. "כשנגמרה היום הולדת ירדתי למטה וראיתי שהוא איננו", סיפר. "מיד פתחתי את האיירטאג וראיתי שהוא בתנועה עדיין". מכאן החל המרדף, עומר עלה על אופנוע עם חבר והם התחילו לעקוב אחרי האיירטאג.
גניבת הקורקינט של עומר בתל אביב, לפני שהושב
"בשנייה וחצי כבר ראינו שזה בשכונת התקווה", אך כשהגיעו למקום, הקורקינט כבר הוסתר. "הגענו לשם ופתאום הוא הפסיק לזוז וכנראה פספסנו אותו ממש בכמה דקות".
כאן מתגלית הבעיה המוכרת של משטרת ישראל בהתמודדות עם גניבות רכוש. עומר פנה למשטרת תל אביב פעמיים. לדבריו, "ייאמר לזכותם שהם תוך ממש 20 דקות כבר הגיעו למקום", אך השוטרים הסבירו כי ללא צו בית משפט אינם יכולים להיכנס לבתים. תחנה תל אביב דרום הפנתה אותו לתחנה אחרת: "החוקר אמר לי, מאיפה זה נגנב? כשאמרתי לו את הכתובת, הוא אמר 'זה לא שלנו, זה של לב תל אביב, לך תגיש תלונה שם'". הטירטור הבירוקרטי הזה הביא את עומר להחלטה: "בסוף גם לא הגשתי תלונה, פשוט החלטתי להמשיך לחפש למחרת".
ביום שלמחרת פנו עומר וחבריו לבעלת חנות קולומביאנית עם מצלמות אבטחה. היא סייעה להם, פתחה את המצלמות והראתה תיעוד של הגנב עם הקורקינט. בהמשך אף זיהתה את הבניין שאליו נכנס ופתחה אותו עבורם. האיירטאג הצביע באופן חד־משמעי על דירה מספר 10 בבניין.
גם עם המידע המדויק, המשטרה לא יכלה לפעול. החבורה פנתה לבעל הבניין, אך הוא התנגד לסיוע. הפתרון הגיע דרך בעלת החנות: "היא התקשרה לבעל הבניין ואמרה שאנחנו חברים שלה". בעל הבניין התקשר לדייר בדירה 10 והבהיר כי עליו להחזיר את הקורקינט. באותו ערב ירד הדייר עם הקורקינט, שהוחזר במלואו וללא עימות פיזי.
עומר מסכם: "אנשים אחרים כנראה היו מוותרים. אנחנו לא ויתרנו. הלקח הוא באמת לא לוותר. הדברים שהמשטרה אומרת לך - תגיש תלונה - לא מביאים תקווה. אפשר לפתור בעצמך, וגם בדרכי נועם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו