מה שקרה בלהב 433 הוא לא עוד סיפור של שחיתות פנימית. זו רעידת אדמה בלב החקירות של משטרת ישראל. כשארגון פשיעה מצליח לחדור ליחידת הדגל של המשטרה, אי אפשר לכנות זאת “דליפה”.
מדובר בקריסת חומת ההגנה שאמורה להגן על כולנו. הפעם אגף החקירות ומח״ש פעלו במהירות ועצרו את המפגע מבפנים. אבל אסור להתבלבל: עצם העובדה ששוטרים וקצינים, בעבר ובהווה, מוכנים למכור מידע לארגון פשיעה תמורת שוחד – מצביעה על מחלה עמוקה בהרבה.
לחדור ללהב 433
וזה לא תקדים. פרשת הקצין שניהל חקירות בזמן שהיה בן זוגה של ג׳ודי ניר מוזס – בעת שהתנהל תיק 2000 נגד אחיה, מו״ל ידיעות אחרונות, וראש הממשלה – הוכיחה כבר אז עד כמה קל לחדור ללב להב 433.
הניסיונות לחדור לארגוני ביטחון ולגופי חקירה רגישים נמשכים כל הזמן. עבריינים וארגוני פשיעה יחפשו תמיד את הסדק, השאלה הקריטית היא איזה שוטר מחליט להפוך את הסדק הזה לדלת פתוחה.
כאן נכנס לתמונה השר לביטחון לאומי. במקום לעמוד מאחורי החוקרים ולחזק את מח״ש ואגף החקירות, הוא מנהל מלחמה נגד מי שעומדים בראש הגופים הללו.
את ראשת מח״ש דרש לפטר, משום שטענה שאינה חוששת לגעת גם במקורביו, ובראש האגף החקירות והמודיעין הוא חושד רק משום שאינם סר למדיניותו.
התוצאה: כשמח״ש והמשטרה משיגים הישג, הקול שאמור לגבות – נדם. שתיקת השר אינה רק בעיה של נימוס. היא מסבירה את ליקוי המאורות ששורר היום במשטרה. שוטרים לא יודעים למי הם חייבים דין וחשבון – למפקדים או לפוליטיקאים, וכשאין גב ברור - אמון הציבור מתפורר.
הסירוב להעניק לעוזרת של ראש האגף לחקירות ומודיעין שחקרה בתיקי נתניהו דרגה ולקשר זאת לעדות שמסרה בבית המשפט, זו אינו רק פגיעה אישית בקצינה, זהו איתות פוליטי ברור: מי שמעיד נגד בעלי כוח – ישלם מחיר.
המסר לחוקרים האחרים חד: דרגתכם ועתידכם המקצועי תלויים במעשיכם ובמילים שתאמרו על דוכן העדים. הפרשה הנוכחית מוכיחה שעדיין יש במשטרה ובמח״ש אנשים שלא מתבלבלים, שפועלים מהר וחותכים בבשר החי. אבל בלי הנהגה שתיתן להם גיבוי חד וברור, כל פעולה כזו תישאר טלאי זמני על גוף חולה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו