מה קורה כאשר עסקת מיליונים מתנגשת עם צדק לקורבן אלימות במשפחה? באחרונה קיבלנו תשובה מפתיעה מבית משפט השלום. למרות שהנאשם הודה שתקף את אשתו, אחז בצלעותיה בחוזקה ואיים עליה, השופט החליט לבטל את הרשעתו. אחת הסיבות: חברת הסייבר שלו עומדת להימכר לאמריקנים, והרשעה פלילית הייתה עלולה לסכל את העסקה.
הנאשם, בשנות החמישים לחייו, מנהל חברת "הזנק" העוסקת בתחום הסייבר, הורשע על פי הודאתו בשני אישומים של תקיפה הגורמת חבלה ממש של בן זוג ותקיפה סתם של בן זוג. האירועים התרחשו באוגוסט 2020, כאשר הנאשם ואשתו היו נשואים כשמונה שנים.
על פי כתב האישום המתוקן, באירוע הראשון דחף הנאשם את אשתו בחדר העבודה בביתם לאחר שצעק עליה "עופי לי מהעיניים" בזמן שהיה בטלפון. באירוע השני, כאשר שאלה אותו המתלוננת מדוע הוא כועס, החל הנאשם להעיף חפצים מהשידה לרצפה ולצעוק: "די, נמאס לי ממך, זה גרוע בחודש האחרון ובשנים האחרונות, לא יכול איתך יותר". לאחר מכן אחז הנאשם בחוזקה בצלעותיה של אשתו ודחף אותה לעבר הקיר, תוך שהוא אומר: "אני לא סובל אותך הלוואי שיכולתי להרוג אותך".
כתוצאה ממעשיו נגרמו למתלוננת חבלות בדמות שטפי דם מעל בית החזה בצד ימין וסימן אדום באזור הצלעות. התובעת, טענה כי מתחם העונש ההולם בעבירות אלימות במשפחה נע בין מספר חודשי מאסר בפועל עד שנת מאסר. בנסיבות המקרה וחומרת העבירות, כולל ההתבטאות החמורה "הלוואי שיכולתי להרוג אותך", סברה התביעה שמתחם העונש ההולם נע בין 8-18 חודשי מאסר בפועל.
התביעה התנגדה להמלצת שירות המבחן לבטל את ההרשעה, בין היתר בשל העובדה שהנאשם עבר הליך טיפולי באופן פרטי ולא בפיקוח שירות המבחן. כמו כן טענה כי הנאשם לא הצביע על פגיעה קונקרטית שתיגרם לו כתוצאה מההרשעה.
בא כוח הנאשם, טען כי מדובר באירוע חד פעמי בחייו של הנאשם, שהודה ולקח אחריות מלאה על מעשיו.
ההגנה הדגישה שכתב האישום המתוקן כלל אירוע אחד בלבד, בעוד שכתב האישום המקורי כלל מספר אירועים ועבירות. ההגנה הפנתה לחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות ולעובדה שהנאשם הוא אדם נורמטיבי שחווה טלטלה קשה בעקבות מעצרו לראשונה בחייו. הנאשם נעצר במשך 11 ימים ולאחר מכן שהה במעצר בית עם איזוק אלקטרוני כתשעה חודשים.
בהקשר לביטול ההרשעה, טענה ההגנה לפגיעה קונקרטית הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך. בטווח הקצר, תפגע ההרשעה בעיסקת המכירה של חברת "הזנק" לחברה אמריקאית וביכולתו להמשיך לעבוד בתחום הסייבר הדורש סיווג ביטחוני.
הנאשם עצמו הביע חרטה ובושה על מעשיו והבהיר כי נטל אחריות מלאה עליהם כבר בחקירתו הראשונה במשטרה. הוא תיאר את הנסיבות שהובילו לקשיים במערכת היחסים הזוגית וציין כי בחמש השנים האחרונות לא התקרב אל המתלוננת ולא היה כל אירוע אלימות ביניהם.
המתלוננת העידה כי תצהיר שהגישה מהווה "תקציר" של האירועים שחוותה במהלך הקשר הזוגי עם הנאשם, ואף ציינה כי היא מפחדת ממנו גם כיום, ואף דואגת לשלום ילדיה. המדובר בתצהיר ארוך המגולל מסכת ארוכה ונמשכת של אירועי אלימות פיזית ומילולית כביכול מצד הנאשם כלפי המתלוננת.
השופט שרון דניאלי התייחס לכך וכתב בגזר הדין: "אציין כבר עתה כי אף שיש מקום לשמיעת קולה ועמדתה של המתלוננת, הרי שלא מצאתי כי ניתן לתת משקל לטענות בדבר אירועי אלימות נוספים שייחסה המתלוננת לנאשם ובפרט משום שכתב האישום המתוקן בו הודה הנאשם, הינו חמור פחות באופן משמעותי מכתב האישום המקורי שהוגש נגדו, גם בשל צמצום מספר האישומים והאירועים שיוחסו לנאשם, וגם משום שעובדות האירוע שבגינו הורשע הנאשם, היו חמורות פחות מאלו שתוארו באישום המקורי".
בסיכומו של דבר, השופט דניאלי קבע כי אף שהעבירות אינן קלות, מדובר באירוע חד פעמי ובמדרג העבירות של תקיפה הגורמת חבלה, לא מדובר במעשה חמור במיוחד. השופט ציין: "בראי מכלול הנתונים הללו, אני סבור כי הפגיעה של הנאשם בערכים המוגנים בעבירות, הנוגעים בעיקרם לשלמות הגוף והנפש של המתלוננת הינם בדרגה נמוכה בינונית".
השופט קיבל את טענת ההגנה בדבר הפגיעה הקונקרטית וקבע: "מצאתי שהנאשם הראה שקיים חשש של ממש שהותרת ההרשעה על כנה תפגע ביכולתו לעבוד בארה"ב כמו גם תגביל אותו בעבודתו בתחום עיסוקו המקצועי, ואף עלולה במידה גבוהה של הסתברות למנוע את העסקתו על ידי החברה האמריקנית שאמורה לרכוש את חברת ההזנק".
השופט הדגיש את ההליך הטיפולי המשמעותי שעבר הנאשם ודחה את טענת התביעה לפיה יש להפחית ממשקלו משום שבוצע במסגרת פרטית: "הליך טיפולי יכול וצריך שיתקיים גם מחוץ למסגרת שירות המבחן, ויש לעודד נאשמים לפעול בדרך זו".
בסופו של דבר הורה השופט על ביטול ההרשעה, אך הטיל על הנאשם עונשים חלופיים: 200 שעות לתועלת הציבור, התחייבות כספית בסך 10,000 שקל שלא לעבור עבירות אלימות במשך שנה, צו מבחן למשך שנה ופיצוי למתלוננת בסך 4,000 שקל.
