בכיר בחברת אבטחה היה מעורב בגביית דמי חסות - ויאבד את רישיון העבודה

בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של עבד אל סלאם אבו סבית, מנהל בחברת אבטחה לשעבר, נגד החלטת ועדת הרישוי לחוקרים פרטיים ושירותי שמירה שלא לחדש את רישיונו לשנת 2024. השופט אביגדור דורות קבע כי המערער היה מעורב באופן מרכזי בפרשת "מגדל העיר", אחת מפרשיות גביית דמי החסות הגדולות שנחקרו בישראל. המערער חויב לשלם למדינה 8,000 שקל בגין הוצאות ושכר טרחת עורך דין.

עניינו של המערער נדון במסגרת בירורה של פרשה רחבה העוסקת בגביית דמי חסות, תוך שימוש ברישיון למתן שירותי שמירה שניתן ככסות לפעילות העבריינית. עו"ד ראופה קאסם מפרקליטות מחוז ירושלים שייצגה את וועדת רישוי והמחלקה לרישוי חוקרים פרטיים ושירותי שמירה תיארה את שיטת הפעולה העבריינית. "כאשר הארץ מחולקת על ידי הגורמים העבריינים לאזורי שליטה עליהם שולטים 'ראיסים' (שולטי שטח) והם האחראים על גביית דמי החסות מקבלנים באתרי בנייה ותשתית, בתמורה לאי גרימת נזקים באתר".

לפי הממצאים, קבלן שסירב להתקשר עם חברת שמירה מוצעת על ידי הראיסים, נגרמו לו "נזקים שונים באתר (שיבוש כלי עבודה, הרס חומרי בניה והכשלת גישה לאתר) וכך נאלץ הקבלן להתקשר עם חברת השמירה המוצעת".

בית המשפט קבע כי השמירה שסופקה הייתה פיקטיבית ברובה: "השמירה באתר מתבצעת לעיתים על ידי סייר ללא רישיון שמירה העובר בשטח אחת ללילה, או ברוב המקרים, ללא שומר כלל". עוד עלה כי "חברת השמירה משלמת משכורת לראיס או מי מטעמו באמצעות תלוש על סכום נמוך, כאשר יתרת הסכום משולמת במזומן, בתוספת עמלה לחברה המחזיקה רישיון".

השופט דורות קבע כי "הוועדה השתכנעה מהראיות המנהליות שלפניה, לפיהן המערער קיבל לידיו כספים לא מדווחים בסך של למעלה מ-2.5 מיליון שקלים מחברות שונות המעורבות בפרשת מגדל העיר".

בנוסף, צוין כי "הוצגו ראיות מנהליות לפיהן המערער היה מעורב בסחר של נשק", אף על פי שהמערער הכחיש זאת בהליך השימוע. השופט מתח ביקורת על אמינותו של המערער: "ניכר כי גרסתו משתנה מעת לעת ואינה מחזיקה מים. כך למשל, בתקופה שהועסק על ידי חברת טריגו, ציין תחילה שעבד בתפקיד בכיר (מנהל אזור צפון) ולאחר מכן ביקש להקטין מעורבותו וטען ששימש כ'סייר' בלבד".

השופט הדגיש כי ועדת הרישוי רשאית להתבסס על ראיות מנהליות ואינה חייבת להמתין לכתב אישום: "הוועדה בבואה לקבל החלטה האם לחדש רישיון אינה כפופה לדיני הראיות הרגילים החלים בבית המשפט."

בסיום פסק הדין נקבע: "העובדה כי התשתית הראייתית עליה התבססה הוועדה מקורה בראיות מנהליות חסויות ולא בכתב אישום נגד המערער, אין בה כדי לגרוע מסבירות החלטת הוועדה". עוד הוסיף השופט כי: "יש לזכור כי מדובר במקרה זה באי חידוש רישיון לשנת 2024, אשר הסתיימה, מבלי שהמבקש הגיש בקשה לחידוש רישיון לשנת 2025. ניתן היה לדחות את הערעור מן הטעם שאי חידוש רישיונו לשנת 2024 הוא מעשה עשוי וכי שאלת זכאותו לחידוש רישיונו לאותה שנה היא תיאורטית. יחד עם זאת, ניתן להניח כי אותם טעמים שעמדו בבסיס החלטתהוועדה, היו משמשים בסיס להחלטה ביחס לבקשה נוספת לשנת 2025 (אילו הייתה מוגשת)".