ילד בן 8, יוסף עווד אבו רקיק, נורה למוות כשנסע לצד אביו בשיירת חתונה; שלושה גברים חוסלו ביריות מדויקות ברמלה; צעיר נשרף למוות בתוך רכב שהתפוצץ בעראבה; צעיר נרצח ביריות במספרה בכפר ברא. אלו לא כותרות ממדינת מלחמה, אלא שישה מקרי רצח מתוך 33(!) שהתרחשו במגזר הערבי רק בחודש וחצי האחרונים.
עו"ד ראויה חנדקלו, מנהלת מטה החירום למאבק בפשיעה ובאלימות של ועד ראשי הרשויות הערביות, מזהירה שהאלימות בחברה הערבית משתוללת משום שהמדינה בחרה "לא להיות נוכחת". "כבר שנים שהפשיעה המאורגנת צומחת בחברה הערבית באין מפריע, מקבלת גישה חופשית לנשק, ומנצלת את היעדר האכיפה כדי להעמיק את שליטתה בכלכלה ובמרחב הציבורי", אומרת חנדקלו בשיחה עם "ישראל היום". "כל זה קרה בגלל התעלמות מכוונת של הממשלה, התפרקות מנגנוני ההגנה של המדינה בחברה הערבית, וחוסר השקעה בתשתיות חיוניות כמו חינוך, רווחה ודיור". לדבריה, כל אלה מתרחשים לצד השינויים שעוברת החברה הערבית עצמה בהפיכתה למסורתית פחות.
"ארגוני הפשע הפכו למדינה בתוך מדינה: גובים פרוטקשן, מחזיקים כלכלה שחורה ומכתיבים סדר יום שמבוסס על אלימות וכוח. כשהמדינה בוחרת לא להיות נוכחת, מי שממלאים את החלל הם עבריינים שמנצלים את המצוקה. זאת לא אוזלת יד - זו מדיניות מכוונת, בוודאי תחת הממשלה הנוכחית".
יש מה לעשות? יש איך לטפל?
"בהחלט. הבעיה היא לא שאין פתרונות אלא שאין רצון והחלטה אמיתית של הממשלה ליישם אותם. על הממשלה להחליט שהמאבק בפשיעה ובאלימות הוא יעד לאומי ולפעול בהתאם. הרי המדינה ידעה לעשות זאת בעבר ומדינות אחרות בעולם הצליחו, אז אין סיבה שלא נצליח גם כאן.
"נוסף על האכיפה וליד קשה, חובה להשקיע בתוכניות עומק שייצרו חוסן קהילתי: תוכניות חינוך ומניעה לנוער. אפרופו נוער, שהוא דור העתיד: גם במחקר שערכנו לאחרונה מצאנו שמודל החיקוי בקרב בני הנוער הערבים הם הפושעים, בניגוד לעבר כשמודל החיקוי היה התלמיד המצטיין. נוסף על כך, יש לחזק את הרשויות המקומיות, ליצור מסלולי יציאה לעבריינים ולשקם נפגעי אלימות. מדינת ישראל יודעת איך לטפל בפשיעה, היא ידעה איך לפרק ארגוני פשיעה יהודיים. אין סיבה שזה לא יקרה גם בחברה הערבית, אלא אם ישנה בחירה פוליטית שלא לפעול".
האם את חושבת ש־7 באוקטובר הביא לאדישות כלפי סבל של ערבים אזרחי ישראל?
"כן, זה ברור. קודם כל, האנשים שקועים בכאב האישי והמשפחתי ובאובדן שלהם. אבל בואי נהיה כנים: החברה הערבית והמציאות שלה אף פעם לא עניינו באמת את המדינה או הציבור כל עוד זה רחוק מהלב ומהעין. 7 באוקטובר, ההסתה של הממשלה והרדיפה וסתימת הפיות של החברה הערבית חיזקו את האדישות בחברה היהודית ואת התחושה שהאלימות בתוך החברה הערבית היא 'הבעיה שלהם'. לכן אין רצון אמיתי לטפל בה. ולכן אנחנו נאבקים להיראות ולהישמע בכלי התקשורת".
חנדקלו מציינת כי יש גם "מגמה מסוכנת של דה־לגיטימציה של החברה הערבית ושל הנהגתה", תהליך שמונע כל ניסיון לייצר פתרונות מערכתיים. "התחושה היא שהמדינה לא באמת רואה באזרחיה הערבים חלק ממנה, ולכן לא מרגישה מחויבת להגן עליהם. אבל הפשיעה המאורגנת, שפוגעת בחברה הערבית, לא מאיימת רק על ערבים. היא מחזקת רשתות של הברחות נשק, מסחר בלתי חוקי, הלבנת הון ופגיעה בביטחון האישי של כל אזרחי המדינה. התעלמות מהבעיה לא תגרום לה להיעלם אלא רק להתרחב ולזלוג ליתר היישובים".
האם את שמה לב להסלמה שבתוך ההסלמה? האם יש דברים שלא ראינו קודם?
"יש הסלמה של ארגוני הפשיעה, בין אם בשימוש בנשק מתקדם, אפילו בטילים, ובין אם ברמת האכזריות שעולה וחוצה קווים שחורים".
מה את עונה למי שטוען שהרצח והאלימות הם חלק מהמנטליות של החברה הערבית?
"זו טענה גזענית וחסרת בסיס. אם האלימות היתה ב'מנטליות' של החברה הערבית, היינו רואים אותם שיעורי רצח גם בעבר. החברה הערבית בישראל לא נולדה אלימה, היא נדחקה לפינה על ידי מדיניות מפלה שהזניחה אותה והתייחסה אליה כגיס חמישי. מספיק לראות איך אלימות דומה השתוללה בישראל בשנות ה־90, וכיצד טיפול ממשלתי נכון הצליח לצמצם את התופעה. האחריות היא לאומית, לא תרבותית. הגיע הזמן שהמדינה תקבל אחריות. זה התפקיד הבסיסי של כל מדינה: להגן על ביטחון אזרחיה. הגיע גם הזמן שהחברה הערבית תתארגן מחדש ותחזק את המנגנונים החברתיים שלה".